בג"ץ 6621/97 דן כוכבי-עו"ד מושעה נ. גזית קונסוליום השקעות ופיתוח בע"מ

בהחלטתי מיום 23.12.97, לאחר דיון במעמד הצדדים, החלטתי לפטור את המבקש מתשלום מחצית האגרה וחייבתי אותו בהפקדת ערבון בסכום של 5,000 ש"ח בלבד. המבקש חויב לשלם את מחצית האגרה תוך 14 ימים ולהפקיד את הערבון תוך 30 ימים.

המבקש לא עשה כן, ורק ביום 27.4.98 פנה לבית המשפט בבקשה הנוכחית להארכת המועד לביצוע התשלומים. לבקשה צורפו המחאות עבור האגרה והערבון. בבקשה נאמר, בסעיף 11 שבה, כי "המבקש הצליח לקבל את סכום האגרה והערבון לאחר שהמחה למלווה הנ"ל (מר ציון כוכבי - א.א.ג.) הכספים נשוא הערעור...". אין בבקשה הנוכחית כל התייחסות למועד שחלף זה מכבר ולהתעלמות המבקש מהחלטת בית המשפט מיום 23.12.97. המבקש אינו טורח לציין כיצד נערך למלא את ההחלטה הנ"ל ומדוע הדבר לא עלה בידו; אין גם כל הסבר מדוע המחאת הזכויות למממן האגרה והערבון נעשתה רק עתה ולא לפני שחלף המועד.

אכן, המדובר במועד שנקצב בהחלטת בית-המשפט, שלהארכתו אין צורך בהוכחת "טעם מיוחד", אך הסבר מפורט ובהיר יש לתת, ובראש ובראשונה יש להתייחס למשך הזמן שחלף מאז חלף המועד לביצוע החיוב ולבאר מה מנע את הביצוע במועד ומדוע לא נעשתה פנייה לבית המשפט מבעוד מועד בבקשה מתאימה. מערער אינו יכול להותיר את תיק הערעור תלוי ועומד, להתעלם מהחלטה שניתנה בו ולבקש לאחר חלוף מספר חודשים, כי יתאפשר לו ביצוע חיוביו באיחור ללא שום נימוק או הסבר. התנהגות כזו עולה כדי זלזול בבית-המשפט ובצוויו ומהווה נסיון להעמיד את בית-המשפט בפני עובדה מוגמרת - נסיון שלא יצלח.

לפיכך, אני מחליטה לדחות את הבקשה להארכת מועד.

הערעור יימחק על פי תקנה 2(א) לתקנות בית-משפט (אגרות), התשמ"ח1987- ו/או יידחה על-פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמד1984-.