פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
6629/13
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט צ' זילברטל
העותר:
מחמד וגדי יעקב חאלד גראח
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה
2. מפקד כוחות צה"ל
3. מועצת התכנון העליונה
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד שאער איליא
בשם המשיבים:
עו"ד ע' ספדי-עטילה
פסק-דין
השופטת ע' ארבל :
עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל צו סופי להפסקת עבודה וצו הריסה שהוצאו נגד מבנה המוחזק על-ידו באזור שכונת דאחיית אלבריד (בית חנינא) בירושלים (המצויה בשטח C ). כמו כן מתבקש בית המשפט להורות על שינוי תכנית המתאר החלה באזור ועל צמצום השימוש בצווי הפסקת עבודה.
1.
העותר תושב שכונת דאחיית אלבריד, וברשותו מבנה בן ארבע קומות (להלן: המבנה ). בשנת 2009 הוצאו נגד המבנה צו הריסה וצו הפסקת עבודה.
לפי הנטען בעתירה, בימים 15.9.2013 ו-17.9.2013 הגיעו למבנה נציגים של יחידת הפיקוח וביצעו החרמה של טובין מהמבנה, וזאת בטרם נמסר לעותר צו הפסקת עבודה. כן נטען כי ההחרמה בוצעה במבנה של העותר בלבד על אף שמבנים אחרים באזור אינם תואמים אף הם את תכנית המתאר החלה באזור. העותר טוען בעתירה כי תכנית המתאר היא תכנית ישנה, מתקופת המנדט, אשר אינה מותאמת לתנאי המקום דהיום, לצרכי האוכלוסייה ולצרכי החיים המשתנים. יתר על כן, טוען העותר כי פעולותיה של המשיבה 1 (להלן: המשיבה ) אינן מתיישבות עם החוק הירדני החל במקום.
2.
המשיבה בתגובתה טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף, משהיא לוקה בחוסר ניקיון כפיים המתבטא בהסתרת פרטים מהותיים לבירורה. המשיבה מבהירה כי נגד המבנה מושא העתירה הוצאו צו הריסה וצו הפסקת עבודה עוד בשנת 2009. העותר עתר נגד הוצאת הצו (להלן: העתירה הראשונה ) ובמקביל, בעוד העתירה הראשונה תלויה ועומדת, הגיש בקשה להיתר בנייה במטרה להסדיר את מעמדו התכנוני של המבנה. בקשתו נדחתה.
המשיבה מוסיפה כי בהסכמת הצדדים נמחקה העתירה הראשונה (בג"צ 2741/09 גארח נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה (8.5.2012)). בבקשה המוסכמת שהגישו הצדדים צוין כי נוכח פגמים וחסרים שנתגלו בממצאים התכנוניים שהונחו בפני הוועדה, יש להחזיר את הדיון בבקשת העותר להיתר בניה לוועדת המשנה לפיקוח. עוד צוין בבקשה כי על העותר להימנע מלהמשיך את בניית המבנה עד להסדרת מעמדו, וכי המשך הבנייה הבלתי-חוקית יוביל לנקיטת צעדי אכיפה.
ביום 12.8.2013, החליטה ועדת התכנון העליונה, ועדת המשנה לפיקוח, לדחות את בקשת ההיתר ולהוציא צו סופי להפסקת עבודה וצו הריסה תוך מתן ארכה של 30 יום עד לביצוע, כך שיתאפשר לעותר לנקוט בצעדים משלו. העותר ערר על החלטה זו. ערר זה טרם הוכרע. המשיבה מטעימה כי מהעתירה נעדר תיאור השתלשלות העניינים במלואה, כפי שהובא בתמצית לעיל.
המשיבה מוסיפה ומציינת כי העותר המשיך לבנות את המבנה ואף האיץ הבינוי, חרף ההחלטה מיום 12.8.2013.
דין העתירה להידחות על הסף.
3.
כפי שהבהירה פסיקת בית משפט זה פעמים רבות, אופיו של ההליך בבית המשפט הגבוה לצדק, מחייב את בית המשפט להישען באופן כמעט בלעדי על העתירה והתצהירים שמוגשים בצידה. מכאן החשיבות הרבה הנודעת להצגת התמונה העובדתית במלואה ובאופן מדויק על-ידי העותר (בג"צ 42/50 לוין נ' שר התחבורה , פ"ד ד 197 (1950) (להלן: עניין לוין ); בג"צ 594/85 עוזיאלי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד מ(2) 262, 264-263 (1986) (להלן: עניין עוזיאלי ); בג"צ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון , פ"ד נז(6) 97, 102-101 (2003)).
בענייננו, כפי שעולה בבירור מתגובת המשיבה, הושמטו מכתב העתירה פרטים
מהותיים באשר להשתלשלות העניינים ולהתנהלותו של העותר. כך, לא הביא העותר לידיעת בית המשפט כי הצווים מושא העתירה הוצאו עוד בשנת 2009, ואף טען כי פעולות המשיבה להחרמת הטובין משנת 2013, נעשו "להפתעתו" ובטרם ניתן צו הפסקת עבודה. העותר אף לא הזכיר את העתירה הקודמת שהוגשה כנגד הצווים, את התחייבותו להימנע מהמשך הבנייה, את הדיון הנוסף שקוים בבקשת היתר הבנייה של העותר ושבתומו הוחלט שוב על הפסקת העבודה והריסת המבנה, כך שהצווים האמורים נותרו בתוקף. עוד מסתבר כי העותר פעל בניגוד להסכמה בינו לבין המשיבה שהוגשה לבית משפט זה, והמשיך בהקמת המבנה.
ברי כי הן ההימנעות מפירוט מלוא העובדות כהווייתן והן הפרת התחייבותו של העותר במסגרת ההסכמה אליה הגיע עם המשיבה
עולות כדי חוסר ניקיון כפיים. די בטעם זה לדחיית העתירה על הסף (בג"צ 233/05 לשנקו נ' משרד הפנים
(25.1.05) ; בג"צ 9371/05 ADRIANA GOREA
נ' שר הפנים , פס' 6 (16.5.2006)).
4.
נוסיף כי ככל שהערר שהגיש העותר על דחיית בקשתו להיתר בנייה עודנו תלוי ועומד, הרי שהדבר מהווה עילה נוספת לדחיית העתירה על הסף (בג"ץ 2478/97 מרכז השלטון המקומי נ' ראש הממשלה (17.4.1997)).
5.
אשר לטיעוני העותר המופנים כלפי המצב המשפטי באזור, תכנית המתאר החלה ומידת השימוש שעושה המשיבה בצווים כנגד מבנים באזור. טיעונים אלו הועלו בעתירה באופן כללי וגורף, ולא הונחה תשתית עובדתית המאפשרת להידרש אליהם (ראו 4481/91 ברגיל נ' ממשלת ישראל , פ"ד מז(4) 210, 220 (1993); בג"צ 2294/94 ברגר נ' שר התחבורה (11.5.1995); בג"צ 6190/05 יטיב נ' ראש הממשלה אריאל שרו ן (15.8.2005)).
משנקבע כי דין העתירה להידחות על הסף, מתייתר הצורך לדון בבקשת העותר לעיכוב ביצוע הצווים.
העתירה אפוא נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪.
ניתן היום, י"ג באדר א התשע"ד (13.2.2014).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט