בג"ץ 3739/21 האני פתחי מוחמד אבו סתה נ. המפקד הצבאי לאזור איו"ש

השופט ע' גרוסקופף:

העתירה שלפנינו, המשתרעת על 2 עמודים בלבד, מכוונת כלפי צו הגירוש מאזור יהודה ושומרון (להלן: צו הגירוש ו- איו"ש , בהתאמה) אשר הוצא נגד העותר, תושב רצועת עזה.

1.

ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין, כפי שהובאו בתגובה המקדמית מטעם המשיב:

(-) העותר הוא צעיר בן 26, רווק, ותושב חאן יונס שברצועת עזה. העותר נולד וגדל ברצועת עזה, וחי בה עד לאירועים שיתוארו בהמשך. הוריו של העותר, וכן חמישה מתוך ששת אחיו, גם הם תושבי רצועת עזה.

(-) ביום 2.3.2017 קיבל העותר היתר חד-יומי, המאפשר את כניסתו לישראל ליום אחד בלבד, לצורך פגישה בשגרירות ארה"ב בעניין הנפקת ויזת נסיעה. העותר נכנס לישראל ומשם לאיו"ש, אך מאז לא שב לרצועת עזה, אלא נותר בשטחי איו"ש.

(-) כחצי שנה לאחר מכן, ביום 14.9.20217 הוזנה לעותר מניעה ביטחונית בשל היותו שוהה בלתי חוקי.

(-) ביום 21.5.2021 נעצר העותר בשטחי איו"ש. עם מעצרו נערך לעותר תשאול במסגרתו מסר כי הוא ממתין לקבלת תעודת זהות פלסטינית כתושב רמאללה. יחד עם זאת, מבדיקה שנערכה מול הגורמים הרלוונטיים לא נמצא כי הועברה בקשה המתייחסת לעניינו של העותר בסוגיה זו.

(-) ביום 24.5.2021 נערך לעותר תשאול נוסף במהלכו טען כי הוא נכנס לאיו"ש באמצעות היתר רפואי שניתן לו למשך 10 ימים. לאחר מכן, עוד באותו יום, נערך לעותר שימוע בטרם הוצאת צו גירוש. במסגרת השימוע שב העותר על טענתו כי נכנס לאיו"ש באמצעות היתר רפואי. עוד הוסיף העותר כי הוא מעוניין להישאר באיו"ש מאחר שנוח לו שם מבחינה כלכלית וחברתית, וכן משום שבאיו"ש הוא מקבל טיפול רפואי, אשר לו הוא נזקק עקב תרומת כליה שתרם לאימו לפני מספר שנים. כן סיפר העותר כי הוא עובד בעבודות פיזיות למחייתו, ובכלל זאת עבודות בניין וניקיון.

(-) למחרת, ביום 25.5.2021, ולאחר שנבחנו טענות העותר, נמצא כי הוא בגדר "מסתנן" לפי סעיף 299 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 (להלן : הצו בדבר הוראות ביטחון ), והמשיב הורה על הוצאת צו גירוש נגדו מכוח סעיף 301(א) לצו בדבר הוראות ביטחון. בו ביום, ביקש העותר כי עניינו יובא בפני הוועדה לבחינת צווי גירוש (להלן: הוועדה ).

(-) ביום 27.5.2021 התקיים דיון בפני הוועדה במהלכו טען העותר כי מצבו הבריאותי יתדרדר אם ייאלץ לשוב לעזה; כי הוא עובר טיפולים ברמאללה מזה 5 שנים; כי הוא אמור לקבל תעודת תושב רמאללה; וכי הוא עובד ברמאללה על מנת לפרנס את משפחתו. בא-כוח העותר הוסיף כי מאז שנכנס העותר לאיו"ש חלה התקדמות ותפנית חיובית בחייו, בין היתר על רקע עבודה שמצא.

(-) הוועדה דחתה את בקשתו של העותר, מהטעם שאין בטענותיו כדי להקים עילה להתערבות בצו הגירוש שניתן. עוד ציינה הוועדה כי לא נמצאה כל אינדיקציה לפיה העותר פעל לקבלת היתר כדין להארכת שהותו באיו"ש עובר למעצרו.

(-) להשלמת התמונה יצוין כי ביום 28.5.2021 נבדק העותר על ידי רופא, וזאת בהתאם להחלטת הוועדה. ממצאי הבדיקה העלו כי אין כל נתון חריג בעניינו של העותר ("בדיקה רפואית תקינה לחלוטין"), וההמלצות בעניין הטיפול הרפואי היו שתיית כמות מים מספקת והימנעות מאוכל מלוח.

על רקע הדברים הללו, הוגשה העתירה שלפנינו.

2.

בעתירתו טוען העותר כי הוא סובל ממספר מחלות, ובכלל זאת מבעיה בכליות, בגינן הוא מקבל טיפול רפואי ברמאללה. לטענת העותר, אם יגורש לרצועת עזה, מצבו הבריאותי יתדרדר, שכן לא ניתן יהיה לספק לו שם את הטיפולים להם הוא זקוק. עוד טוען העותר כי אין לו עבר ביטחוני המסכן את ביטחון המדינה וכי הרחקתו לרצועת עזה " עלולה לסכן את שלומו ".

3.

המשיב בתגובתו המקדמית סבור כי יש לדחות את העתירה על הסף. בפתח דבריו טוען המשיב כי העתירה הינה לאקונית ונעדרת כל חומר לתמיכה בטענות המועלות בה, ומשכך אין היא מבססת כל עילה להתערבות שיפוטית. בהקשר זה, מציין המשיב כי טענות העותר בדבר נסיבותיו הפרטניות, ובפרט הגעתו לאיו"ש ומצבו הרפואי, נטענו ללא האסמכתאות הדרושות, והן אף סותרות זו את זו. לגופו של עניין, טוען המשיב כי לעותר אין כל זכות שבדין לשהות באיו"ש. בתוך כך, מדגיש המשיב כי התנהלות העותר עולה לכדי חוסר תום לב, וזאת נוכח שהות העותר במשך 4 שנים בשטחי איו"ש ללא כל היתר, ומבלי שנקט בהליך כלשהו להסדרת מעמדו כדין עד לאחר שנעצר העותר על ידי כוחות הביטחון. עוד טוען המשיב כי קבלת העתירה משמעותה מתן פרס למי שעשה דין לעצמו, ובנוסף היא תהווה העדפה פסולה של העותר על פני תושבי רצועת עזה, המגישים את בקשותיהם למעבר לאיו"ש כדין משטח הרצועה. לבסוף, מדגיש המשיב כי ככל שהעותר סבור כי יש להעניק לו היתר לשהות באיו"ש, עליו להגיש בקשה מתאימה בעניין, ממקום תושבותו – הוא רצועת עזה, וזו תיבחן בהתאם לקריטריונים שבדין.

4.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה המקדמית, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים, אשר די בכל אחד מהם לבדו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף.

5.

ראשית , הן התשתית העובדתית והן התשתית המשפטית אשר הוצגו על ידי העותר הן לקויות וחסרות. בעתירתו הקצרצרה לא הציג העותר את מכלול העובדות הרלוונטיות לנטען בה, והדרושות לצורך קבלת תמונה שלמה ומדויקת. כך, למשל, העותר לא ציין על סמך איזה היתר נכנס לאיו"ש; מדוע נשאר לשהות באיו"ש במשך 4 שנים שלא כדין; ואילו פעולות ביצע להסדרת מעמדו במהלך תקופה זו. יתרה מכך, העותר לא הציג בסיס מינימאלי שיתמוך בטענותיו המשפטיות, ובפרט לא התייחס בעתירה להחלטת הוועדה בעניינו, וממילא לא הציג כל פגם בה המצדיק התערבותו של בית משפט זה. זאת ועוד, לתמיכה בבקשתו להישאר בתחומי איו"ש הדגיש העותר את מצבו הרפואי ואת הסכנה לשלומו פן יגורש לרצועת עזה, אך זאת מבלי שצירף אסמכתאות הנדרשות לעניין. טעמים אלה די בהם כדי לדחות את העתירה (ראו, למשל: בג"ץ 6629/13 גראח נ' ועדת המשנה לפיקוח על הבניה , פסקה 3 (13.2.2014); בג"ץ 7233/17 בן שלמה נ' משרד העלייה והקליטה , פסקה 2 (16.10.2017); בג"ץ 8744/20 אור נ' משרד הבריאות , פסקה 4 (21.12.2020); בג"ץ 7258/20 איילון נ' משרד האוצר שר האוצר , פסקה 14 (18.4.2021)).

6.

שנית , כלל ידוע הוא כי על העותר המבקש סעד מבית משפט זה לבוא "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב". משכך, בית משפט זה לא ייעתר לעתירתו של מי שבוחר לעשות דין לעצמו ופועל בניגוד לחוק. כך במיוחד, מקום בו הסעד המבוקש קשור לעבירה על החוק מצד העותר ( בג"ץ 3483/05 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' שרת התקשורת , פסקה 12 (9.9.2007); בג"ץ 5384/16 פלוני נ' שר הפנים , פסקה 3 (21.8.2017). להבחנה בין סוגי הטענות לעניין אי-ניקיון כפיים, ראו: בג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים , פ"ד לו(1) 317, 322-320 (1981)). בענייננו, העותר הפר את תנאי ההיתר היומי שניתן לו בשנת 2017, ונותר באיו"ש במשך למעלה מ-4 שנים, למרות שידע כי ההיתר לא מאפשר לו זאת. לא זו אף זו, במשך תקופה זו, העותר לא עשה כל מעשה על מנת להסדיר את מעמדו החוקי, ולמעשה עקבותיו אבדו, עד אשר נעצר לפני כ-10 ימים על ידי כוחות הביטחון. לפיכך, גם בשל התנהלות זו של העותר, דין העתירה להידחות.

7.

אשר על כן, העתירה נדחית. כפועל יוצא, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.5.2021 – מבוטל בזאת. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,000 ש"ח.