בג"ץ 668/12 נדיר אבו גאליה נ. הלשכה למינהל האוכלוסין במשרד הפנים מזרח י

השופט

י' דנציגר:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי כנגד המשיבה לבוא ולנמק מדוע לא תחזור בה מהתנאי שנקבע על ידה להמשך שהיית העותר בתחומי מדינת ישראל. כמו כן מבקשים העותרים ליתן צו ביניים שיורה למשיבה ולמשרד הפנים להימנע מלהרחיק את העותר מתחומי מדינת ישראל עד למתן החלטה סופית בעתירה.

1.

העותר אבו גאליה גדיר (להלן: העותר ) נשוי לעותרת אבו גאליה אחלאם (להלן: העותרת ). העותר שוהה בתחומי מדינת ישראל בכפוף להיתר כניסה שניתן לו מכוח נישואיו לעותרת, תושבת קבע במדינת ישראל. היתר הכניסה חודש מעת לעת, כאשר היתר הכניסה האחרון פקע ביום 23.8.2011.

2.

העותר פנה שלושה חודשים לפני מועד פקיעת ההיתר אל המשיבה בבקשה לחדש את ההיתר, אך לטענתו לא קיבל מענה לפנייתו. לפיכך הגיש העותר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים כנגד המשיבה (עת"מ 29606-04-11). דיון בעתירה נקבע תחילה ליום 6.7.2011 אך נדחה לאחר מכן ליום 14.12.2011. בין לבין, קיבל העותר ביום 3.7.2011 את תגובת המשיבה, אליה צורף מסמך שכותרתו "הצהרה והתחייבות" עליו נדרש העותר לחתום כתנאי לחידוש ההיתר.

3.

דיון בפני בית המשפט לעניינים מנהליים (השופט י' נועם ) התקיים ביום 14.12.2011 ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יינתן לעותר היתר כניסה לשנה, בכפוף לכך שיחתום על התחייבות בהתאם לנוסח שהועבר אליו על ידי המשיבה ביום 3.7.2011 (להלן: הנוסח המוסכם ). בית המשפט לעניינים מנהליים נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.

4.

לטענת העותר, הסכמתו לנוסח המוסכם ניתנה על דעת עורך הדין שייצג אותו באותה עת, ש" נאלץ להסכים " לנוסח. העותר טוען כי לאחר שניתן פסק הדין קיים התייעצות משפטית, ונאמר לו שנוסח התחייבות כולל דרישה בלתי חוקתית ובלתי מידתית. ביום 15.1.2012 העביר העותר הצהרה חתומה למשיבה. יוער כבר בשלב זה שנוסח ההצהרה החתומה שהעותר העביר למשיבה אינו זהה לנוסח שהועבר על ידי המשיבה ביום 3.7.2011 והושמט ממנו משפט אחד בו נאמר שהעותר מתחייב להימנע מלעמוד בקשר כלשהו עם בני משפחתו, תוך פירוט שמות אֵחָיו של העותר. בא כוח המשיבה סירב לקבל את ההצהרה החתומה, מאחר שהיא שונה מהנוסח שהוסכם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין.

5.

במסגרת העתירה שלפנינו טוען העותר כי הנוסח המוסכם הינו בלתי חוקתי ובלתי מידתי. טענה זו מופנית בעיקר כנגד תנאי שנכלל בנוסח המוסכם בדבר התחייבותו של העותר להימנע מלעמוד בקשר כלשהו עם כל אֵחָיו. לטענת העותר, תנאי זה בלתי סביר בכל הנוגע לאחיו הבכור, מוסא, המתגורר בקומה מעליו באותו בניין. העותר מוסיף ומציין שאחיו מוסא לא הסתבך מעולם בפלילים או בעבירות ביטחוניות. לעומת זאת, העותר סבור שהתנאי הנוגע ליתר אחיו הינו סביר, מכיוון שיתר האחים מתגוררים מחוץ לתחומי מדינת ישראל.

6.

דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שהעתירה אינה מגלה שום עילה להתערבותו של בית משפט זה.

במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי הושגה הסכמה בין העותר לבין המשיבה, במסגרתה הסכים העותר לחתום על הנוסח שהוצע על ידי המשיבה כתנאי לחידוש ההיתר. העותר היה מיוצג בהליך שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי ומלבד טענה רפה בדיעבד בדבר "אילוץ" והסכמה "בלית ברירה" אין בפיו הסבר של ממש מדוע יש לבטל את ההסכמה. זאת ועוד, ההסכמה נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי וקיבלה תוקף של פסק דין. בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו ערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קל וחומר כאשר מדובר בפסק דין במסגרתו ניתן תוקף להסכמת הצדדים.

אם לא די באמור לעיל, יש מקום להדגיש שהעותר עשה דין לעצמו והשמיט על דעת עצמו את אחד התנאים בנוסח המוסכם, מבלי לפנות קודם לכן לבית המשפט המחוזי או למצער לבא כוח המשיבה. ספק אם התנהלות זו עולה בקנה אחד עם התנהלות סבירה ונקיית כפיים, ודי בכך כדי להורות על דחיית העתירה על הסף.

למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות בשאלת החוקתיות של התנאי השנוי במחלוקת (בדיעבד), נעיר כי למרות שטענותיו של העותר מוצגות בלבוש חוקתי, הלכה למעשה מדובר במקרה של טעות, או למצער חוסר תשומת לב, מצידו של העותר, אשר אינה מצדיקה בנסיבות העניין את התערבותו של בית משפט זה.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין אין

צו להוצאות.