בג"ץ 6694/16 נגואה לידאוי נ. שר הפנים

השופט י' דנציגר:

1.העותרים מבקשים מבית המשפט כי יאסור על גירושו של העותר 2 מישראל, עד לקבלת החלטה סופית בעניינו בידי הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2013 (להלן: הוועדה

ו החוק , בהתאמה). העותר 2 הוא תושב רפיח שברצועת עזה והוא נשוי לעותרת 1, אזרחית ישראלית, מאז שנת 2000. לעותרים שבעה ילדים משותפים.

2.בקשה שהגישו העותרים בשנת 2012 להעניק לעותר 2 מעמד של תושב קבע ולחילופין היתר שהייה או רישיון לישיבת ארעי בישראל, נדחתה, בין היתר, משלא נמצאו טעמים הומניטריים מיוחדים. עתירה שהגישו העותרים לבית משפט זה עוד בטרם התקבלה ההחלטה דאז נדחתה על הסף, זאת לאחר מתן ההחלטה על ידי שר הפנים [בג"ץ 2596/13 פלוני נ' שר הפנים (26.1.2014 )].

3.ביום 6.4.2016 נדחתה על הסף עתירה נוספת שהגישו העותרים בשל השיהוי שבו הוגשה (בג"ץ 2772/16).

4.ביום 6.6.2016 (כשלושה חודשים לפני הגשת העתירה דנן) פנו העותרים לוועדה פעם נוספת בבקשה לעיון מחדש בבקשתם. לפי האמור בתגובת המשיבים, ביום 29.6.2016 קיימה הוועדה דיון בבקשתם של העותרים, והחלטה בבקשה צפויה להינתן בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, היינו בתוך ששה חודשים ממועד הגשתה.

5.בעתירה, כאמור, מבקשים העותרים סעד של אי גירוש העותר 2 עד לקבלת החלטה בעניינו. לפי הנטען בעתירה, סכנת הגירוש המרחפת מעל ראשו של העותר משפיעה על מצבה הנפשי של אשתו, העותרת 1, ועל ילדי העותרים. הסעד המבוקש מהווה, לדברי העותרים, צורך חיוני להמשך שגרת חיי התא המשפחתי.

6.המשיבים מצדם טוענים, כי דין העתירה להידחות על הסף, מחמת היותה עתירה מוקדמת, הואיל וטרם ניתנה ההחלטה המנהלית בעניינם של העותרים, ואף טרם חלף המועד הקבוע בדין לקבלת החלטה זו.

7.מכיוון שהסעד המבוקש בעתירה אינו בעניין הסדרת מעמדו של העותר 2, הרי שאיני סבור כי יש ממש בטענת המשיבים בדבר היותה של העתירה מוקדמת. הסעד שמבקשים העותרים הוא אי נקיטת צעדים מצד המשיבים עד

לקבלת החלטה בעניין העותרים. עם זאת, דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר מקום למתן סעד מן הצדק על ידי בית משפט זה בנסיבות העניין. ויובהר.

8.העותר מתגורר בישראל - שלא כדין ומבלי שיש בידיו היתר לכך - מזה שנים רבות (למעלה מעשר שנים). גם לאחר שנדחתה פנייתם הקודמת של העותרים לוועדה, המשיך העותר 2 להתגורר בישראל, תוך עשיית דין עצמי. בנסיבות אלה, וכאשר החלטה בעניינם של העותרים צפויה להינתן בתוך פרק זמן קצר (שכן נותרו עוד פחות מחודשיים עד לחלוף פרק הזמן הקבוע בחוק למתן החלטה), אין מקום להעניק את הסעד המבוקש.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.