בג"ץ 6699/02 סעד נאדר נ. נהאיה תאופיק מרגיה סעד

השופטת א. פרוקצ'יה:

1.העותר מבקש מבית משפט זה סעד של ביטול פסקי הדין שניתנו בעניינו ובת זוגו על ידי בתי הדין הדתיים הנוצריים, אשר הורו על גירושיהם וקבעו קביעות בענייני רכושם, והחזרת העניין לצורך פתיחת משפט חדש. כן מבקש הוא סעד ביניים לעצירת הליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסק הגירושין.

2.בני הזוג נישאו זה לזו ב-11.5.97 על פי הדין הנוצרי –אורתודוכסי, ויחסיהם עלו על שרטון והובילו אותם להתדיינות משפטית בבית הדין הכנסייתי. בסיומה של ההתדיינות בערכאה הראשונה הורה בית הדין על גירושי בני הזוג וכן קבע קביעות בנושא מזונות ורכוש. העותר ערער לבית הדין לערעורים וזה אישר את הקביעה בענין גירושי בני הזוג, הפחית את סכום המזונות שהבעל חוייב בו, ואימץ את הקביעות האחרות בענין הרכוש שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה.

3.בעתירה מעלה העותר טענות שונות כנגד החלטות בתי הדין שעניינן השגות על קביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, ובהן ממצאים לגבי משך התקופה בה חיו בני הזוג בנפרד זה מזו; כן משיג הוא על שיקול דעת בתי הדין לענין שיעור המזונות שחוייב בו. הוא מעלה גם טענות כלליות כנגד בתי הדין על כך כי נהגו בחוסר שוויון בינו לבין בת זוגו ועל כך כי טעו בהחלת הדין החל על הענין.

4.נתנו דעתנו לפרטי העתירה ובאנו לכלל דעה כי יש לדחותה על הסף באין עילה להתערבותנו.

הלכה פסוקה היא כי אין בית המשפט הגבוה לצדק יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי דין דתיים. מסגרת התערבותו מצטמצמת למקרים של חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי צדק טבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. ראה (סעיפים 15(ג) ו- (ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות, פד"י מח(3)1, 68; בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול, פד"י מו(3) 423, 438; בג"צ 2222/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול , פד"י נד(5), 401).

עניינה של עתירה זו אינו נופל בגדר אף אחד מהמקרים המפורטים לעיל. לפיכך לא מצאנו עילה להתערבות בהליכים שנתקיימו בבתי הדין, ואנו דוחים את העתירה על הסף.