בג"ץ 6701/04 עמותת תנו לעבוד בכבוד נ. חברת החשמל לשיראל

השופט א' רובינשטיין :

א.בפסק דין מיום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006), בו נדחתה העתירה, נקבע כי "בנסיבות תישא המשיבה בהוצאות העותרת בעתירה זו וכן בשכר טרחת עורך דינה בסך 10,000 ש"ח" (הדגשה הוספה – א"ר).

ב.ביום 31.8.06 פנה בא כוח העותרת בבקשה "לחיוב המשיבה בתשלום הוצאות ריאליות לעותרת וזאת באמצעות הבהרת ו/או השלמת/או תיקון פסק דין". לבקשה צורפה הודעה מטעם באת כוח המשיבה מיום 25.7.06, שלפיה המשיבה "סבורה כי על-פי החלטת בית המשפט הגבוה לצדק נפסקו לטובת העותרת סך 10,000 ש"ח כסכום כולל וסופי". בא כוח העותרת טוען בבקשה להוצאות מסוגים שונים בסך של 89,423 ש"ח, וכן הגדלת שכר טרחה.

ג.המשיבה טוענת כי מלשון פסק הדין עולה "כי המדובר בסכום כולל וסופי", כי ההוצאות הנטענות מוגזמות, והיו מיותרות מתחילה, וכי לעניין שכר הטרחה סיים בית המשפט מלאכתו.

ד.בפסק הדין בע"א 9535/04 סיעת " ביאליק 10" נ' "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם), סקר השופט גרוניס באופן ממצה את הדרך לפסיקת שכר טרחה והוצאות, והזכיר בין היתר כי הוצאות שסכומן לא נקבע, יישומו לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. עוד ציין, כי "מקום שנפסקו הוצאות משפט וגם שכר טרחת עורך דין, יש להבדיל באופן ברור בין חיובים אלה". בענייננו נקבע מפורשות כי המשיבה תישא בהוצאות וכן בשכר טרחת עורך דין, ומשמעות הדבר פשוטה, כי ההוצאות הן בנפרד משכר הטרחה. אין מדובר איפוא בסכום כולל, ובכך לא צדקה באת כוח המשיבה, ותימה מניין נטלה את פירושה להחלטה.

ה.על חישוב ההוצאות להיעשות כמצוות תקנה 513; וראו לעניין זה, והוצאות בכלל, החלטתו המקיפה של הרשם השופט י' מרזל בבג"צ 891/05 וע"א 2617/00 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא (טרם פורסם). אכן, על פניה אין בקשת ההוצאות נראית מידתית. ועוד, ולא ראינו מקום לשוב ולהידרש לשכר הטרחה.

ו.שיעורם של דברים: הוצאות ייפסקו על-ידי הרשמים כמצוות הדין. אין מקום להתערבות בשכר הטרחה. המשיבה תישא בשכר טרחתו של בא כוח העותר בבקשה זו בסך 2,500 ש"ח.