בג"ץ 6713/21 יהודה גליק נ. ניצב דורון תורג'מן מפקד מחוז ירושלים

השופט ג' קרא:

עתירה למתן צו על תנאי בגדרה התבקש בית משפט זה להורות למשיב 1, מפקד מחוז ירושלים (להלן: המשיב 1), לבטל באופן מידי צו שהורה על הרחקת העותר 1 מהר הבית מיום 23.9.2021 ועד ליום 23.12.2021 (להלן: צו ההרחקה).

1.

לטענת העותר 1 צו ההרחקה בטל מעיקרו משום שהמשיבים לא פעלו בהתאם לנוהל הגבלת גישה להר הבית (להלן: הנוהל) משום שלא קיימו שיחת שימוע בהתאם לנוהל ולא נתנו לו מידע ממשי שעל בסיסו התקבלה ההחלטה על הוצאת צו ההרחקה ובכך מנעו ממנו אפשרות להתגונן.

עוד נטען כי צו ההרחקה ניתן תוך שימוש לרעה בסמכות על מנת למנוע מהעותר 1 לבקר את פעילות המשטרה בהר הבית, וזאת לנוכח דבריו של המשיב 2, מפקד מרחב דוד אל העותר 1, שהיה בהם כדי איום עליו ומימוש האיום על ידי המשיב 1. העותר אף טוען כי התנהלות המשיבים מטילה אימה על העותר 1 ועל כלל העולים להר הבית ויש בה כדי למנוע מן הציבור מלבקר התנהגות פסולה של השוטרים. עוד נטען כי יש להורות על ביטול צו ההרחקה מטעמי הגנה מן הצדק, לאור החרגת העותר 1 מכלל העולים להר הבית ללא כל עילה.

2.

המשיבים ביקשו, בתגובתם המקדמית, לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב 1, משזו ניתנה בסמכות, לאחר קיום שימוע לעותר 1, והינה מבוססת על תשתית עובדתית "נאותה ורלוונטית", סבירה ומידתית. לעמדת המשיבים, זכותו של העותר להיכנס להר הבית, הבאה בגדרן של הזכות לחופש הפולחן והזכות לחופש התנועה והגישה, אינה זכות מוחלטת וניתן להגבילה, לאור אינטרסים חיוניים של שמירה על הסדר הציבורי, שלום הציבור וביטחונו, וכי בהקשר העניין, יש ליתן משקל לרגישות המיוחדת והרבה ביחס למתחם הר הבית.

עוד לטענת המשיבים אין ממש בטענות העותר 1: השימוע נערך בהתאם לנוהל ובוצע על ידי גורם מוסמך, תוך שניתנה לעותר 1 האפשרות לשטוח את טענותיו; ובבסיס ההחלטה על הוצאת צו ההרחקה עומדת התנהגותו של העותר 1 לאורך זמן, אשר "חרגה מכללי הביקור במקום ומהוראות השוטרים בשטח", כמפורט בהרחבה בתגובה המקדמית, וכי הדברים שיוחסו למשיב 2 הוצאו מהקשרם. לבסוף, ביקשו המשיבים לחייב את העותר 1 בהוצאות.

3.

דין העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות.

4.

מעמדו הייחודי של הר הבית והרגישות הגבוהה והייחודית הכרוכה בהתרחשויות במקום והשלכותיהם על האינטרס הביטחוני ויחסי החוץ של מדינת ישראל – ידועים (ראו: בג"ץ 3836/21 פנטון נ' ראש ממשלת ישראל , פסקה 9 (2.9.2021)) וכך גם סמכותה של המשטרה לפעול לשם שמירה הסדר הציבורי למניעת התלקחויות בשל אירועים במקום (בג"ץ 6766/20 המטה למען ארץ ישראל נ' נציב דורון ידיד, ממ"ז ירושלים (6.10.2020)). בשל רגישות זו, התערבות בית משפט זה בהחלטות הנוגעות למתחם הר הבית היא מצומצמת, ובחינת החלטות על מניעת גישה להר הבית נעשית על בסיס ההכרה כי זכויות היסוד הכרוכות בעלייה להר הבית, ובהן חופש הפולחן, חופש התנועה

וחופש העיסוק, אינן מוחלטות אלא עומדות מול אינטרסים כדוגמת ביטחון הציבור (בג"ץ 2818/20 עציון נ' ראש הממשלה (19.5.2020)).

5.

כעולה מן התגובה המקדמית, החלטת המשיב 1 ניתנה בגדר סמכותו מכח סעיף 4א לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 ונוהל הגבלת גישה להר הבית, וזאת לאור השתלשלות העניינים בתקופה שקדמה להוצאת הצו, ממנה עולה דרך התנהלותו של העותר 1 במקום, שיש בה כדי לבסס חשש ממשי כי בשל התנהגותו או מעשיו של העותר 1 תיגרם "פגיעה חמורה בסדר הציבורי, בשלום הציבור או בביטחונו", בעת שהייתו בהר הבית. בסעיפים 8 ו-9 לתגובתם המקדמית של המשיבים פורטו לא פחות מעשרה מקרים בהם חרג העותר 1 מהמקובל ביחס לכללי ההתנהגות במתחם הר הבית, וזאת במהלך התקופה שבין יולי 2020 לספטמבר 2021. בנסיבות אלו, אין במתואר בעתירה כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטת המשיב 1 למתן צו ההרחקה ואף אין בה כדי לבסס טענה להפלייתו אל מול אחרים.

6.

העתירה נדחית. העותר 1 ישא בהוצאות המשיבים בסך 1,000 ש"ח.