בג"ץ 6743/97 מוהנד זע'ארי נ. משטרת ישראל

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

אין מחלוקת בין הצדדים כי לשתי הערכאות - בית המשפט הצבאי בשטחים ובית משפט השלום בישראל - נתונה סמכות לדון בעניינו של העותר. העובדות הצריכות לענייננו גם הן אינן שנויות במחלוקת:

העותר רשום במרשם האוכלוסין בישראל. לפיכך נתונה הסמכות לבית המשפט בישראל לדון אותו. אולם העותר הוא תושב השטחים וחי שם כל ימי חייו. העבירות המיוחסות לו נעברו על ידו - לפי החשד - בשטחים. הוא נעצר בשטחים על פי פקודת מעצר שהוצאה לפי ס' 78 לצו בדבר הוראות בטחון (הגדה המערבית) (מס' 378) התש"ל1970-. פקודת המעצר הוארכה מעת לעת מכוח אותו צו, על-ידי בית המשפט הצבאי, עד 30.11.97. החקירה טרם הסתיימה והעותר מבקש שבית משפט השלום בישראל, ולא בית המשפט הצבאי, יטפל בעניין מעצרו. לטענתו, על פי העקרונות שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כנורמה עליונה את חירותו של אדם ממעצר, ראוי שהעותר, הנהנה מחזקת החפות, יובא - לעניין מעצרו - בפני מערכת משפטית (האזרחית) שהדין המופעל בה מבטיח את חירותו יותר ממערכת אחרת (הצבאית).

אף שהטענה שובה את האוזן אין היא מקובלת עלינו.

גם אם קיים שוני בין שתי המערכות, וגם אם דיני המעצר נוקשים יותר במערכת הצבאית מאשר באזרחית, עדיין פועלת מערכת השיפוט הצבאית כמערכת של מדינת ישראל, המופעלת על ידה, והיא מפעילה מערכת דינים ברוח עקרונות היסוד של מדינת ישראל, שהם חלק משיטתנו המשפטית מימים ימימה.

השיקולים להבאת העותר בפני בית משפט צבאי, הם כבדי משקל. כל הזיקות קושרות את העותר לשטחים. כאמור, מדובר באדם שמתגורר והתגורר כל שנותיו בשטחים, העבירות המיוחסות לו נעברו בשטחים, החקירה נערכה בשטחים והוא נעצר בשטחים על פי הדין החל שם. בנסיבות אלה, בית המשפט הצבאי, הפועל בשטחים, הוא הפורום הראוי והטבעי לדון בעבירות המיוחסות לעותר, לרבות בהליכי המעצר של העותר.

אשר על כן, דין העתירה להידחות והיא נדחית בזה.