בג"ץ 6751/11 פלוני נ. משרד הביטחון אגף השיקום

השופט ע' פוגלמן:

1.

בנה של העותרת, ע', הוכר כנכה צה"ל בגין מחלת הסכיזופרניה שממנה הוא סובל והוחמרה עקב שירותו הצבאי. עקב צרכיו המיוחדים, הדורשים טיפול והשגחה צמודים, זכאי ע' לקבל מהמשיב עזרה של מלווה למספר שעות מדי יום. בתחילה, אושרה לע' מכסה של 8 שעות ליווי ביממה, שהוגדלה ל-10 שעות, ובהמשך, ל-14 שעות ביממה. בהמשך, החליטה ועדת ליווי – במסגרת שלוש החלטות עוקבות – לאשר לע' ליווי במתכונת מצומצמת של 8 שעות ביממה בלבד. בהחלטה האחרונה, היא נושא העתירה שלפנינו, נקבע כי במהלך החודשים הקרובים, יפעל המשיב לשלב את ע' במסגרת מוגנת בקהילה. יוער כי נגד ההחלטה הראשונה והשנייה של ועדת הליווי (להפחית את מכסת שעות הליווי מ-14 ל-8 שעות ביממה), הגישה העותרת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, שעודנה תלויה ועומדת.

2.

העותרת מבקשת את ביטול ההחלטה דנן, ודורשת כי המשיב יספק לע' ליווי לצמיתות בכל שעות היממה. לדבריה, הקצאת שעות הליווי לע', נעשתה בצורה שרירותית, ללא קריטריונים מסודרים ומבלי שעניינו נבדק לעומק. העותרת מוסיפה וטוענת כי בהיעדר קריטריונים ברורים המתייחסים לאופן קביעת זכאותם של פגועי נפש לשעות ליווי, מפלה המשיב לרעה את פגועי הנפש ביחס לנכי צה"ל אחרים. העותרת מבקשת כי המשיב יקבע נהלים ברורים הנוגעים לקביעת זכאותם של נכי צה"ל פגועי נפש לשעות ליווי, ויפרסם את הקריטריונים הצריכים לעניין.

3.

בהחלטתי מיום 19.9.2011, הוריתי לצדדים להתייחס לשאלת קיומו של סעד חלופי. העותרת טענה כי הסעד העיקרי המבוקש בעתירתה הוא קביעת קריטריונים ברורים להסדרת נושא הליווי לנכי צה"ל פגועי נפש, ולכן היא אינה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בשל הסיפה לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (להלן: החוק ). כמו-כן, לדבריה ההחלטה נושא העתירה אינה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים משום שהיא אינה נכנסת לגדרי פרט 26(1) לתוספת הראשונה לחוק שעניינו "החלטה של רשות בענייני הטבות וסיוע הניתנים מכוח נוהלי אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון". העותרת מוסיפה כי הדיון בעתירה לפני בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מתחייב גם בשל חשיבות הנושא והפגיעה הקשה בזכויות הנכים פגועי הנפש, בשל היעדר הסדרה כאמור. המשיב, מנגד, טוען כי לעותרת קיים סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים. לטענת המשיב, למרות ניסיונה של העותרת להכניס את עתירתה לגדרי החריג הקבוע בסיפה לסעיף 5(1) לחוק, אין מדובר, לשיטתו, בעתירה "שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות", אלא בהשגה על החלטות פרטניות בעניינו של בנה, שנופלות לגדרי פרט 26(2) לתוספת הראשונה לחוק. זאת ועוד, המשיב טוען כי העותרת כבר הגישה עתירה כאמור לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, שעודנה תלויה ועומדת, ונקבעה לדיון ביום 16.1.2012. המשיב טוען כי אין מקום לחרוג מהכלל שלפיו כאשר עניין תלוי ועומד לפני בית משפט אחר, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. השגותיה של העותרת, הן במישור ההחלטות הפרטניות הנוגעות לבנה, הן במישור קביעת נהלים וקריטריונים בנוגע לקביעת זכאות לליווי, מצויות בגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת של עתירה מינהלית. מדובר בהחלטות מכוח סעיף 24 לתקנות הנכים (טיפול רפואי), התשי"ד-1954, הנכללות בגדרי פרט 26(2) לתוספת הראשונה לחוק. בניגוד לעמדת העותרת, אין מדובר בעתירה "שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות", שכן העותרת מבקשת כי ייקבעו נהלים פנימיים וקריטריונים, ואינה מתייחסת להתקנת תקנות מכוח חוק (לעניין סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון גם בהחלטות הרשות הנוגעות לקביעת נהלים ושינויים, ראו, למשל, בג"ץ 6227/07 נבות נ' שר התמ"ת (לא פורסם, 31.7.2007)). כידוע, כאשר עומד לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים, לא ייזקק בית משפט זה לעתירה ודינה להידחות על הסף (ראו: בג"ץ 3778/07 פרייס נ' שרת החינוך (לא פורסם, 27.5.2007) ). הדברים אמורים אף ביתר שאת שעה שעתירה בעניין זה ממש כבר הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה בנוגע להחלטות הקודמות בעניינו של ע' (שההחלטה הנוכחית היא המשך ישיר שלהן), ודיון בה עתיד להתקיים בחודש ינואר הקרוב.

במאמר מוסגר יוער, כי ככל שהעותרת לא התייחסה במסגרת העתירה המינהלית לסעד שעניינו קביעת נהלים וקריטריונים בנושא, פתוחה בפניה הדרך לבקש את תיקון העתירה, ובית המשפט לעניינים מינהליים יפעל כחכמתו.

נוכח כל האמור, העתירה נדחית על הסף.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.