בג"ץ 6770/99 פלג יונה נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שבכותרת, לאחר שנעתרתי לבקשה למחיקת העתירה. הבקשה היא כי העותרים יחוייבו בהוצאות המשיבים 1 ו-2.

1.העתירה שבכותרת הוגשה ביום 8.10.99. עניינה בצו הריסה שהוצא על ידי המשיב 2 ביום 17.3.99. המשיבים טוענים, כי לעתירה לא היה יסוד. על פי הנטען, העתירה מבוססת על הטענה כי צו ההריסה נשוא העתירה לא בוצע, כמתחייב על פי הדין, תוך 30 ימים ממתן ההחלטה על ההריסה. ברם, המשיבים 1 ו-2 טוענים כי בנסיבות העניין לא חלפו 30 הימים האמורים, ועל כן לא היה לעתירה יסוד. כן טוענים המשיבים 1 ו-2 כי נדרשו להוצאות בגין העתירה, בכל הנוגע ללימוד ואיסוף החומר, ועל כן אם תימחק העתירה ייצא כי זמנם בוטל לריק. כן נטען, כי העותר עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, ובכלל זה בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אשר עיכבה במשך שנתיים את ביצוע הצו ו/או את הדיון בבית המשפט המחוזי. המשיבים מוסיפים וטוענים להטעיה של בית המשפט בידי העותרים. על רקע כל אלה, מתבקשת פסיקת ההוצאות בהליך.

3.דין הבקשה להדחות, באשר לא מצאתי יסוד מספיק לטענות המשיבים, כמפורט להלן.

(א) ביחס לנטען כי בית המשפט הוטעה על ידי העותר בהליך שננקט על ידיהם ביום 8.8.01, הרי שיש לדחות טענה זו. טענה זו מבוססת על כך, שבאותה בקשה נאמר כי ההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים קבוע ליום 17.12.01. על פי הטענה, על רקע זה, ונוכח טענת העותר כי תוצאת ההליך בבית המשפט לעניינים מקומיים עשויה לייתר את הדיון בעתירה בבית משפט זה, דחה בית המשפט הגבוה לצדק דיון שהועד בפניו ליום 24.10.01. בפועל, היה הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים קבוע ליום 17.10.01. על רקע זה, נטען עתה להטעיה של בית משפט זה.

ברם, עיון בבקשת העותר מיום 8.8.01 מעלה, כי בפסקה 3 לאותה בקשה צוין התאריך הנכון, הוא יום 17.10.01. ברור מן הבקשה, כי הדיון שצוין לגביו תאריך אחר, הוא יום 17.12.01, הוא אותו דיון עצמו הנזכר בפסקה 3 האמורה. במצב זה, ברור כי אין מדובר בהטעיה, אלא לכל היותר בטעות קולמוס, ואיני רואה מדוע יש בכך כדי להצדיק פסיקת הוצאות, במיוחד כאשר התאריך הנכון כתוב באותה בקשה עצמה. קשה גם לראות כיצד טעות זו השפיעה על הדיון בבקשה האמורה, באשר בית משפט זה דחה את הדיון בעתירה שבכותרת, נוכח הבקשה האמורה, ליום 28.11.01. אילו היה בית המשפט מוטעה לחשוב כי הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים אמור להערך ביום 17.12.01, ברי כי דחיית מועד הדיון בעתירה היתה לתאריך מאוחר יותר, ובוודאי לא למועד הקודם לדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים. משכך, דין טענה זו להידחות.

(ב) אשר לעצומה של העתירה, הרי שאין כל מקום שאחווה דעה לעניין זה. העתירה נמחקה נוכח הליכים המתקיימים בבית המשפט לעניינים מקומיים. ברם, קיימת אפשרות כי העתירה תחודש, בהתאם לתוצאת ההליכים בערכאות אחרות. במצב זה, איני סבור כי יהיה זה מן המידה שאתייחס לעיצומן של הטענות בעתירה. די אם אזכיר, כי על יסוד העתירה הוצא צו ביניים, אשר עיכב את ביצוע החלטת ההריסה. אין זאת אלא, כי העתירה גילתה עילה במידה מספקת לצורך הוצאת צו כאמור, ודי לי בכך כדי לדחות את הטענה כאילו לא היה לעתירה כל יסוד.

(ג) אשר לטענה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט. גם כאן, איני סבור כי יש בפניי תשתית המאפשרת לקבוע כי היה שימוש לרעה בהליכי משפט בתיק זה. אין כל טענה מצד המשיבים 1 ו-2 כי לצו הביניים שהוצא לא היה יסוד, או כי בהוצאתו נפל פגם כלשהו מאת העותר. אין גם כל טענה, כי הדיון בעתירה התמשך באשמתו של העותר. נכון, כי צויין בהחלטת כב' הרשם ב' אוקון מיום 4.9.01 (בה לא חויבו העותרים בהוצאות) כי לא ניתן לנהל את ההליכים בבית משפט זה בדרך בה בחר העותר, אשר מסר לבית המשפט בתוך 3 חודשים הודעות סותרות בעניין ייצוגו. ברם, גם בכך לא היה כדי להביא להתמשכות הדיון בהליך, באשר בקשה למחיקת העתירה הוגשה מצד העותר ביום 18.10.01, עוד בטרם הגיע מועד הדיון בעתירה, הוא יום 24.10.01. יש לציין, כי מועד זה נקבע עוד בחודש מאי 2001, כך שפעולותיו האמורות של העותר לא השפיעו גם על מועד זה, או על משך תוקפו של צו הביניים שניתן בתיק. עוד יש לציין, כי המשיבים 1 ו-2 לא עשו דבר בתקופה האמורה שמאז הגשת העתירה ועד למועד הדיון שנקבע, כשנתיים אחרי כן, על מנת להחיש את הטיפול בתיק, וגם מבחינה זו קשה למצוא בעצם העובדה שהיה בתיק זה צו ביניים משך זמן ארוך משום שימוש לרעה בהליכי משפט מצד העותר.

(ד) אשר לטענות המשיבים 1 ו-2 על הוצאות בהם נשאו בקשר לתיק זה, הרי שבתיק שבכותרת לא הוגשה כל תגובה מטעם משיבים אלה לגופו של עניין. גם לא נתקיים כל דיון לגופו של עניין בעתירה. במצב זה, טיב ההוצאות הנטענות בהן נשאו המשיבים 1 ו-2 במסגרת עתירה זו הוא בלתי ברור. ככל שהדברים אמורים באיסוף ולימוד החומר, הנזכר בעמדת משיבים אלה, הרי שברי כי העתירה לא הצריכה איסוף ולימוד מיוחדים של חומר עובדתי, אשר כולו ממילא מצוי בידיעת ובחזקת משיבים אלה, מתוקף מעמדם בהליכים המתנהלים בערכאות אחרות באותו עניין עצמו. אשר לאיסוף פסיקה רלוונטית, גם כאן לכאורה קשה למצוא תוספת משמעותית של עבודה בבית משפט זה ביחס לערכאות הקודמות, ומה גם שטרם נדרש מן המשיבה להביא לידי בטוי את החומר האמור בפני בית משפט זה, בין בכתב ובין בעל פה.

4.במצב דברים זה, איני רואה מקום להעתר לבקשה לפסיקת הוצאות. אמנם, דחיתי הליך שהגיש העותר ובו ביקש לחזור בו מבקשת המחיקה של העתירה שבכותרת. ברם, בהחלטה האמורה לא מצאתי מקום לחייבו בהוצאות, ובכל מקרה, הדיון בבקשה שבפניי להוצאות, אשר לא מצאתי לה יסוד, דרש לא פחות עבודה מן הבקשה האמורה. במצב זה, איני רואה מקום לבסס פסיקת הוצאות גם על הבקשה האמורה לעיכוב הליכי מחיקתו של ההליך.

סוף דבר. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות גם בבקשה זו.