בג"ץ 6816/99 גדעון פרלמן נ. מחלקת עבודות ציבוריות משרד התשתיות הלאומיות

בין הצדדים התנהל דיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בנוגע להפקעת קרקעות שהיו שייכות לעותר. ההפקעה פורסמה ברשומות בשנת 1999, בשנת 1996 שולם לעותר סכום הפיצוי שלא היה שנוי במחלוקת, בשנת 1997 הוגש כתב התביעה לבית המשפט המחוזי, וביום 29.6.99 קבע בית המשפט (כב' סגן הנשיא טלגם) את סכום הפיצוי.

ביום 11.10.99 הגיש העותר עתירה לבית משפט זה, מאחר שהסכום שנפסק לטובתו טרם שולם לו. בית המשפט ביקש את תגובת המשיבים, ולאחר הגשת מספר תגובות ותגובות שכנגד הגיעו בעלי הדין להסכמה באשר לעצם התשלום, והותירו להכרעה שיפוטית את שאלת החיוב בהוצאות המשפט בלבד.

בא-כח העותרים מבקש להסתמך, לעניין גובה שכר הטרחה, על הוראות סעיף 10 (א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז1967-, (להלן: חוק ההוצאה לפועל) הקובע כי זוכה המיוצג על ידי עורך דין בחוק הוצאה לפעול זכאי לשכר טרחה כאמור בתעריף המינימלי שנקבע לפי סעיף 81 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א1961- (להלן: התעריף המינימלי), זולת אם קבע ראש ההוצאה לפועל שכר אחר.

כן מפנה הוא להוראות התוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי) התשל"ז1977-, הקובעת בסעיף 9 שכר בעד הוצאה לפועל של פסק-דין, בשיעור 3% מהסכום שנגבה כאשר החוב שולם על ידי החייב תוך המועד הקבוע באזהרה. על פי חישוב זה מבקש הוא לפסוק לו שכר טרחה בסכום של כ70,000- ש"ח.

אינני סבורה שיש מקום לפסוק הוצאות בשיעור כזה הוראות חוק ההוצאה לפועל אינן חלות במקרה זה, וגם אם קיים דמיון כלשהו בין תוכן עתירה זו לבין הליכי הוצאה לפועל, עדיין רב השונה ביניהם.

יתר על כן; התוספת הנ"ל הקובעת את התעריף המינימלי, קובעת בסעיף 6 שכר טרחה מינימלי לדיון בבית המשפט הגובה לצדק, ונראה לי כי הוראה זו, ולא ההוראות החלות על הוצאה לפועל, היא הרלוונטית כאן.

העקרון המנחה בקביעת גובה שכר הטרחה וההוצאות צריך להיות, במקרה זה, מניעת החסרון כיס מן העותר. (ע"א 208/66, בנק הפועלים בע"מ נגד עזבון בהאי , פ"ד כ(4) 169, 170; ע"א 27/81, מודול חברה להנדסה מכנית בע"מ נגד אימקו הנדסה תעשייתית וימית בע"מ , פ"ד לז(1) 211, 213).

לגופו של עניין, אני מביאה בחשבון מחד גיסא את העובדה שהעותר נאלץ לעתור לבית המשפט, על כל ההוצאות הכרוכות בהליך זה, כדי לקבל את הסכום שנפסק לזכותו בפסק דין. מאידך גיסא אני מתחשבת בכך שהסכום שולם זמן קצר לאחר הגשת העתירה, ללא צורך בקיום דיון, ובכך שהעיכוב בתשלום נבע, בין היתר, מהצורך לערוך התאמות והתחשבנות לעומת מקדמות ששולמו במועד מוקדם יותר (לפני הגשת התביעה), ומכך שבא כוח המשיבה נעדר מעבודתו מסיבות רפואיות והודיע על כך מראש לבא כוח העותרים.

נוכח כל האמור אני מחייבת את המשיבה לשאת בהוצאות העותר בסכום כולל של 10,000 ש"ח. סכום זה יישא הצמדה וריבית כדין ממועד המצאת החלטה זו למשיבה, ועד תשלומו בפועל.