בג"ץ 6818/10 יהודה קרשין נ. עיריית תל אביב

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יעוכב הליך פלילי המתנהל נגדו בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו.

1.

העותר הוא בעלים של דירת גג בבניין שברח' המלך ג'ורג' 76 בתל-אביב. בשנת 1991 הגיש העותר למשיבה 1, עיריית תל-אביב-יפו (להלן: העיריה ) בקשה להיתר בנייה לשם הרחבת שטח הדירה בכ-51 מ"ר. בשנת 1995 ניתן ההיתר המבוקש, אך זה הותנה בתנאים ובהם הבטחת גישה לגג העליון מחדר המדרגות וכן שיפוץ המבנה בו ממוקמת הדירה בהתאם למפרט שצויין בהיתר. העותר שילם את היטל ההשבחה שהוטל עליו, ביצע את עבודות ההרחבה בדירתו אך לא שיפץ את המבנה כנדרש, שכן לטענתו הדרישה לשיפוץ הרכוש המשותף בהיקף שנקבע הינה שלא כדין ובמתכונתה זו אף לא היתה חלק מן התנאים שציינה בפניו העיריה כאשר ביקש את ההיתר. לפי המתואר בעתירה אי ביצועו של תנאי זה בהיתר הוביל להגשתם של לא פחות משמונה כתבי אישום נגד העותר, חלקם מיחסים לו עבירה של ביצוע עבודות בסטייה מהיתר בנייה וחלקם עבירה של של אי קיום צווי בית המשפט. חמש פעמים הורשע המערער בדין (שלוש פעמים בעבירה של סטיה מהיתר בניה ופעמיים בעבירה של אי קיום צו שיפוטי), וערעור שהגיש על שתיים מההרשעות, כמו גם בקשת רשות ערעור ועתירה לבג"ץ שהגיש לבית משפט זה נדחו כולן. לעומת זאת, ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על שתיים מהרשעותיו התקבל ביום 29.3.2007 באופן חלקי כך שבית המשפט התערב בגזרי הדין שהושתו על העותר וגזר עליו עונשים קלים יותר מאלו שנגזרו עליו בבית המשפט לעניינים מקומיים (עפ"א 80044/05, 80026/06, השופטת י' שבח). בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לבטל בהינף יד את טענות העותר בדבר אי חוקיות התנאי בו נדרש לשפץ את הרכוש המשותף, ביקר את החלטת העיריה לפצל את האישומים כנגד העותר לחמישה תיקים נפרדים, ועוד קבע כי "מן הראוי כי ימצא פתרון מעשי לפיו יוגש ל[עותר] מפרט מקל יותר... הותרת ה[עותר] במצב הקפקאי אליו הוא נקלע על דרך הגשה חוזרת של כתבי אישום, לאור היותה של העבירה מסוג העבירות הנמשכות - אינה הפתרון הראוי במקרה הזה". עם זאת בית המשפט לא מצא שיש בפגמים עליהם הצביע העותר כדי להביא לביטול כתבי האישום אשר על פיהם הורשע.

על אף האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הגיעה הפרשה לידי סיום ונגד העותר הוגש כתב אישום נוסף, הוא כתב האישום נשוא העתירה, גם הוא בעבירה של אי קיום צו בית משפט (לטענת העותר הוגשו נגדו שני כתבי אישום נוספים), ואף צוין בו כי באם יורשע העותר בדין תבקש העיריה להטיל עליו עונש מאסר בפועל (תיק 01-08-0008305, להלן: כתב האישום ). משכך פנה העותר לעיריה וביקש שתחזור בה מכתב האישום או שתורה על עיכוב ההליכים נגדו, ומשנענה בשלילה פנה בפניה דומה למשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה. בקשה זו נענתה אף היא בשלילה, ובמכתבו מיום 7.9.2010 ציין היועץ המשפטי לממשלה, בין היתר, כי את הטענות שהעלה העותר בבקשתו, לרבות טענותיו בנוגע לאי חוקיות ולאי סבירות התנאי של שיפוץ המבנה אשר נכלל בהיתר הבניה, יש לברר במסגרת ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ולא במסגרת בקשה לעיכוב הליכים.

2.

בעתירתו מבקש העותר כי נתערב בהחלטות אלו ונורה למשיבים לעכב את ההליכים המתנהלים נגדו בבית המשפט לעניינים מקומיים. העותר שב ופורש את טענותיו כנגד התנאי השנוי במחלוקת הכלול בהיתר הבניה, אשר נקבע לדידו בהעדר סמכות, וכן הוא טוען כי הרשעותיו כמתואר בשגגה יסודן, כי נאשם אחר זוכה בדין בנסיבות הזהות לשלו, וכי בכל מקרה בנסיבות שנוצרו היה מקום לזכותו מחמת הגנה מן הצדק והדברים אף עולים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעפ"א 80044/05, 80026/06 הנזכר לעיל. עוד טוען העותר כי העיריה מתעמרת בו ומגישה עוד ועוד כתבי אישום, הופכת אותו לעבריין סדרתי וכעת אף מבקשת לגרום למאסרו. מטעמים אלו כולם טוען העותר כי יש לעכב את ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. בית-משפט זה אינו נוהג, ככלל, להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה והוא יעשה כן רק במקרים חריגים בהם לוקה החלטתן בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני. כך ביחס לרשויות התביעה בכלל, וכך ביחס להחלטות העוסקות בעיכוב הליכים בפרט, שכן בהחלטה כזו עומדת למבקש האפשרות לטעון את מלוא טענותיו בגדר ההליך העיקרי המתנהל בעניינו (ראו: בג"ץ 2980/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 6 (14.1.2008) והאסמכתאות המובאות שם). עניינו של העותר אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה לעניין עיכוב ההליכים. אכן, כפי שציין היועץ המשפטי לממשלה במכתבו, הטענות שהעלה העותר לעניין אי סבירות ואי חוקיות התנאי השנוי במחלוקת שנכלל בהיתר הבניה, מקומן בהליכים הפליליים המתנהלים נגד העותר בעניין זה. עוד מובן כי העותר אינו רשאי להעלות בפנינו טענות שהן במהותן טענות ערעוריות על קביעות אותן קבעו הערכאות הדיוניות שדנו בעניינו בהליכים שהתנהלו בפניהן.

הנה כי כן, במקרה דנן לא קמה עילה להתערבותנו בהחלטות המשיבים שלא לעכב את ההליכים המשפטיים נגד העותר. יחד עם זאת מצאתי להעיר כי דומה שעל העיריה ליתן דעתה להערת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפסק דינו בעפ"א 80044/05, 80026/06 ולעשות מאמץ כן למצוא פתרון מעשי שיהיה בו כדי להביא פרשה זאת לידי סיום.

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.