בג"ץ 6832/98 אדריאן שוורץ נ. ערן שנדר - מחלקת חקירות שוטרים

השופט מ' חשין:

העותר הורשע בבית-המשפט המחוזי בשתי עבירות של אינוס - תוך זיכויו מעבירות אחרות בהן הואשם - ועונשו נגזר ל20- שנות מאסר בפועל בגין הרשעה באישום אחד ולעונש בן 14 שנות מאסר בגין האישום האחר. בית-המשפט הוסיף וקבע כי 5 שנים מתוך ארבע-עשרה השנים ירוצו במצטבר לעונש בן 20 השנים, ואילו היתרה תרוצה בחופף. העותר ערער על פסק-הדין לבית-המשפט העליון, והמדינה מצידה ערערה על זיכויו של העותר מאחד האישומים מהם זוכה. ערעורה של המדינה נדחה ואילו ערעורו של המערער באישום השני בו הורשע, נתקבל. יחד עם זאת הותיר בית-המשפט העליון את עונשו של המערער על 20 שנות מאסר בפועל. בקשתו של העותר לעריכת דיון נוסף נדחתה.

אחר הדברים האלה הגיש העותר תלונה למחלקה לחקירות שוטרים כנגד המשיבה 3 - היא מומחית המעבדה הביולוגית של המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה - אשר העידה בבית-המשפט בנושא בדיקות דם ונוזלי-גוף שנמצאו במקומות האינוס. תוכן תלונתו היה, כי המשיבה מס' 3 העידה עדות שקר במשפטו ואף העלימה מימצאי מעבדה שונים אשר מחובתה היתה להביא לידיעת בית-המשפט.

המחלקה לחקירות שוטרים החליטה כי אין מקום לפתוח בחקירה כנגד המשיבה מס' 3, הואיל ואין בתלונה כדי לגבש תשתית עובדתית לחשד ביצועה של עבירה פלילית.

העותר ערר על החלטה זו, אך פרקליטת המדינה החליטה לדחות את הערר ולאשר את ההחלטה כי אין לפתוח בחקירה כבקשת העותר.

על החלטה זו האחרונה העתירה שלפנינו, ועתירת העותר היא כי נורה את היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין פלילי את המשיבה מס' 3 בעבירות של עדות שקר, העלמת ראיות ושיבוש הליכי משפט במשפטו.

קראנו את העתירה על נספחיה; את תשובת המדינה על נספחיה; ובנוסף על אלה הוספנו ושמענו את טיעוניו המלומדים של עורך-דין עובדיה, בא-כוח העותר, ואף את העותר עצמו. קראנו בעיון את הכתובים ושמענו בקשב את הטיעונים על-פה. שאלנו את עצמנו אם עלה בידי העותר ובא-כוחו להצביע לפנינו על עילה המזכה אותו בהתערבותו של בית-המשפט בהחלטה של פרקליטת המדינה. תשובתנו לשאלה היא בשלילה.

מן המפורסמות הוא, והכל יודעים, כי אין אנו מתערבים בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד את פלוני לדין, אלא בנסיבות קיצוניות ומיוחדות של היעדר תום לב או עילה בדומה לה כגון אי סבירות בולטת. עילה מעין זו, לא זו בלבד שלא הוכחה להנחת דעתנו, אלא שנראה לנו כי העתירה מעיקרה אינה אלא רצונו של העותר לנסות ולהתגבר על החלטת בית-המשפט העליון בערעור, החלטה שדחתה את בקשתו לצרף ראיות נוספות לערעור.

סוף דבר: לא הוכחה להנחת דעתנו עילה המזכה את העותר בהתערבות בית-המשפט בהחלטתה של פרקליטת המדינה ואנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, ח' בסיוון התשנ"ט (23.5.99)

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98068320. G12