בג"ץ 6847/18 אריאלה טצ'ור -גואל נ. פרקליטות המדינה

השופט י' אלרון :

1.

העתירה שלפנינו עניינה בבקשת העותרת לפתוח בחקירה נגד שני נילונים שלא צורפו כמשיבים לעתירה זו. תיק החקירה בעניינם נסגר, וערר שהגישה על כך העותרת נדחה על ידי מחלקת עררים

בפרקליטות המדינה (להלן גם: הפרקליטות ) . העותרת מבקשת מבית משפט זה להורות למשיבה לפתוח מחדש את תיק החקירה, לבצע השלמות חקירה, וכן להורות כי בתום השלמת החקירה יעבור התיק לבחינת הפרקליטות ולא לתביעה המשטרתית.

2.

העותרת היא בעלת הוסטל לאנשים עם מוגבלויות המוכר ע"י משרד הרווחה (להלן: ההוסטל ) . הנילון הועסק על ידי העותרת כאב הבית משך תקופה של כ-8 שנים, ואילו הנילונה , רעייתו של הנילון , הועסקה כסגניתה של העותרת.

3.

ביום 20.4.2016 הגישה העותרת תלונה למשטרת ישראל בטענה כי לאחר שפוטר מעבודתו, פרץ הנילון להוסטל וגנב מהכספת סכום של 170,000 ש"ח במזומן. ביום 15.5.2016 הגישה העותרת תלונה נוספת למשטרת ישראל, בטענה כי

הנילונה פרצה למערכת המיחשוב

בהוסטל והשמידה מסמכים הנוגעים לעבודתה במקום.

4.

לאחר חקירת הנילונים ובחינת מכלול הראיות שהיו בפניה. הודיעה משטרת ישראל ביום 26.9.2017 על סגירת תיק החקירה בהיעדר ראיות מספיקות לצורך העמדה לדין פלילי.

5.

ערר שהגישה העותרת על החלטה זו נדחה ביום 9.8.2018 על-ידי מחלקת עררים בפרקליטות המדינה. בהחלטה נכתב כי לאחר עיון בחומר הרלוונטי, לא נמצא מקום לשנות מהחלטת המשטרה לסגור את התיק, שכן על פי חומרי החקירה אין ראיות מספיקות לצורך העמדת הנילונים לדין פלילי.

6.

נגד החלטה זו מופנית העתירה שלפנינו.

7.

העותרת טוענת כי ההחלטה לסגור את תיק החקירה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ויש להתערב בה. נטען כי פרטים מהותיים לא נבחנו וכי לא ניתן משקל מספק ל"פרכות וסתירות" שנמצאו בגרסאות הנילונים .

בפרט נטען כי לא חקרה המשטרה את העברת התשלום שהעביר הנילון

לנושיו במסגרת הליך פש"ר

המתנהל נגדו, בסך של 130,000 ש"ח בסמוך לביצוע המעשה הנטען; את התבטאויותיו של הנילון עובר לביצוע העבירה ואחריה; את "חוות הדעת המקצועית", לשון העותרת, אשר הוגשה לחוקרי המשטרה ומעידה לטעמה על כך שהנילונה השמידה מסמכים רבים השייכים להוסטל; וכן את העובדה כי הודתה הנילונה בדבר שקר במהלך חקירתה.

8.

מנגד טוענת המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף, וזאת בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת רשות התביעה.

בפרט נטען כי כלל הראיות בתיק בעניינם של הנילונים נבדקו כדבעי; כי אין כל הצדקה לבירור מקור תשלום הכספים על-ידי הנילון

בהליך הפש"ר , וממילא תוצאתו של בירור שכזה תניב לכל היותר ראייה נסיבתית שאינה מצדיקה במקרה דנן העמדה לדין פלילי; וכן כי יש לייחס משקל נמוך במיוחד, אם בכלל, לחוות הדעת שהגישה העותרת, אשר אינה מגלה כל עילה להתערב בהחלטת המשטרה.

לבסוף נטען כי על העתירה להידחות גם מן הטעם שלא צורפו הנילונים

כמשיבים לעתירה, באופן השולל מהם את היכולת להתגונן.

9.

לאחר שבחנו את העתירה ונספחיה, ואת תגובתה המקדמית של המשיבה, אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף.

10.

ראשית, העותרת לא צירפה את הנילונים כמשיבים לעתירה, אף על פי שאלו עלולים להיפגע מקבלתה. צירוף הנילונים

יכול היה להבהיר את המחלוקות העובדתיות השונות העולות מהמקובץ, ודי באי צירופם כדי לדחות את העתירה על הסף (ראו למשל: בג"ץ 6940/12 סמיר נ' משרד המשפטים , פסקה 8 וההפניות שם (18.10.2018)) .

11.

שנית, והיא העיקר, דין העתירה להידחות בשל כך שהיא אינה מגלה עילה להתערבותנו.

כידוע, שיקול הדעת המסור לרשויות התביעה בסוגיית העמדה לדין פלילי הוא רחב ביותר. הלכה היא כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של התביעה, ולא יתערב בו, בכל הנוגע להחלטתה לפתוח בחקירה פלילית, וזאת למעט במקרים נדירים בהם חורגת ההחלטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות או כשהחלטת רשויות התביעה לוקה ב"עיוות של ממש" (ראו למשל: בג"ץ 9607/17 פישר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 11 (1.2.2018)). הלכה זו נכונה ביתר שאת שעה שההחלטה לסגור את תיק החקירה מבוססת על הערכת הראיות ומידת הסתברותן להביא להרשעה (וראו: בג"ץ 1516/18 ורקשטל נ' היועץ המשפטי לממשלה , וההפניות שם (26.6.2018)).

12.

בנסיבות העניין, לא שוכנענו כי העותרת הצביעה על פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה. מהחומר שהונח לפנינו עולה כי המשטרה והפרקליטות בחנו את כלל הראיות בתיק, גבו עדויות ואף חקרו את הנוגעים בדבר, ולאחר מכן הוחלט על אי פתיחה בחקירה. ערר שהגישה העותרת על החלטה זו נדחה אף הוא.

בנסיבות אלה, ומשלא הראתה העותרת כי נפל פגם בהחלטותיהן של רשויות התביעה, לא קמה עילה להתערבותנו.

13.

העתירה נדחית אפוא.