בג"ץ 6856/98 מזכירות ארגוני הקניה והמפעלים האיזורים הקיבוציים ב נ. שר החק

על פי בקשת העותרות, אני מורה על מחיקת העתירה.

העותרות דרשו לחייב את המשיבים בהוצאות משפט ושכר טרחה ראוי, נוכח "הסחבת המתמשכת שנקטו המשיבים בעתירה זו".

עיון במהלך הדברים, אפילו זה המתואר בתגובת המשיבים 1 ו – 2 לבקשת ההוצאות, מלמד על סחבת נמשכת, אשר ניתן להצדיקה רק בחלקה. המשיבים 1 ו – 2 מסבירים כי ראשית הפרשה כבר בשנת 92', עת פנו העותרות יחד עם גורמים נוספים למשיבים אלה ובקשו להסדיר את הסוגייה נושא הדיון. מאז נמשך העניין ללא הסבר מספיק, פרט לטענה לפיה מדובר בנושא מורכב. אך טענה זו היא במידה לא מועטה טענה שחוקה, נאמר מסופקת, כאשר מדובר בפרשה שתחילתה בשנת 92' והיא באה לכלל סיום בשנת 01', כמעט בעבור עשור.

כדאי לעמוד על דברים אלה; המשיבים 1 ו-2 מסבירים כי ביום 8.7.98 הם הודיעו לב"כ העותרות "כי בימים אלה עוסקים בהכנת תיקון תקנות מתוך מגמה להסדיר את היבוא המקביל". אותם ימים חלפו, ואין להלין על העותרים, שפנו כזכור אל המשיבים עוד בשנת 92', על כי אלה עתרו לבג"ץ ביום 1.11.98.

על רקע זה הטענה שהעותרות "התפרצו לדלת פתוחה, שכן כבר קודם להגשת העתירה החלו המשיבים בהליך התקנת התקנות" – אינה טענה. כיצד יכולים היו העותרים ליתן אמון בהודעות החוזרות ונשנות על טפול וקידום העניין? ואף אם נניח שהמשיבים היו מפעילים את סמכותם, בסופו של יום, בלא קשר לעתירה – כיצד יכולים היו העותרים אשר המתינו תקופה ארוכה לסמוך על המשיבים כי אכן זהו מהלך הדברים?

סוף דבר, העותרים זכאים להוצאות, והיה מקום לפסוק הוצאות בסכום נכבד, אלמלא נדרש כבר בית המשפט לסוגיה ופסק הוצאות לחובת משיבים אלה. בנסיבות אלה, אני מחייב את המשיבים 1 ו- 2 בהוצאות בסכום של 10,000 ₪.