בג"ץ 686/03 יוסף אמנון נ. משטרת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום (ת.פ. 4920/02) המייחס למשיב 3, ציון ראובן, עבירות של איומים, הסגת גבול, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען, כי ביום 3.10.01, ובעקבות סכסוך שנתגלע בינו לבין שכניו, איים משיב 3 על עותר 1, מר יוסף אמנון (להלן "עותר 1"), באומרו שהוא ירצח אותו. כן נטען, כי דקות ספורות לאחר השמעת האיום, הסיג משיב 3 את גבולו של עותר 1, נכנס לביתו כשבידיו שני סכינים, ופצע את העותר בצווארו ובאמת ידו. משביקשו עותר 2 ואדם נוסף (רוני תנעמי), להגן על עותר 1 ולהפסיק את התקיפה, דקר עורר 3 גם אותם, וכתוצאה מכך פצע את משיח בגבו ואת תנעמי בכף ידו.

2.עניינה של עתירה זו הוא בבקשת העותרים כי בית משפט זה יורה לרשויות התביעה לתקן את כתב האישום בעניינו של משיב 3, כך שתיוחס לו עברה של ניסיון לרצח או חבלה בכוונה מחמירה, תחת העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

בתגובתם לעתירה מיום 5.2.03, הודיעו משיבים 1 ו-2, כי בישיבת בית המשפט השלום מיום 3.2.03, הגיעו רשויות התביעה ומשיב 3 להסדר טיעון, מכוחו הודה העורר בעובדותיהם של שניים מהאישומים שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של איומים, הסגת גבול, חבלה או פציעה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, ושיבוש מהלכי משפט. הדיון נדחה ליום 10.2.2003 לצורך סיום ההליכים, אך הוא שב ונדחה תוך המתנה להחלטתו של בית משפט זה בעתירה.

לאור ההתפתחות המתוארת במשפטו של משיב 3, בקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף, בטענה כי הפסיקה להיות אקטואלית. העותרים מצדם בקשו לתקן את עתירתם כך שתכלול סעד של ביטול הסדר הטיעון מיום 3.2.03.

דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה היא, כי בחינתו של חומר הראיות ודיותו לצורך העמדה לדין בעבירה פלונית, מסורה לגורמי התביעה. בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו נוטה בדרך כלל להתערב בשיקול דעתן של רשויות התביעה בסוגיית העמדתם של חשודים לדין פלילי, כל עוד החלטתן מצויה במתחם הסבירות (בג"צ 2534/97 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה ואח' , פד"י נא(3), 1; בג"צ 3846/91 מעוז נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' , פד"י מו(5), 423). דברים אלה יפים במיוחד למקרה בו הסעד המבוקש בעתירה עניינו התערבות בניהול הליך פלילי תלוי ועומד, בין אם על דרך ביטול עסקת טיעון, ובין על דרך המרה או תיקון כתב האישום.

באשר לעתירה זו - אף שגורמי התביעה שותפים לדעה כי משיב 3 חטא באירוע חמור, הם סברו כי בחומר הראיות אין די על מנת להוכיח את ה"כוונה המיוחדת" הנדרשת לצורך העמדה לדין בעבירות של ניסיון לרצח או חבלה בכוונה מחמירה. מסקנה זו מצויה בתחום סמכותם של גורמי התביעה, ולא סברנו כי הוכחה עילה להתערבותנו בה.

העתירה נדחית.