בג"ץ 6906/02מדינת ישראל נ. רביזדה בנימין

1.המשיבים בבש"פ 6906/02 (העוררים בבש"פ 6910/02) (להלן בהתאמה: רביזדה ואוהב-ציון), שהם בעלי בתי-הימורים, החברות שבבעלותו של רביזדה - דור-חן מסחר בע"מ וד.ח.ע. בר בע"מ (להלן: החברות) - וכן אילן אבו-זמיל (להלן: אבו-זמיל), העוסקים כולם במתן הלוואות בשוק האפור ובניכיון שיקים תמורת עמלה, הלוו כספים לעופר מקסימוב, מהמר כפייתי שהימר בסכומי עתק בישראל ובחוץ-לארץ. 140 מיליון ש"ח שהלווה לו רביזדה, 10,600,000 ש"ח שהלווה לו אוהב-ציון, ו14- מיליון ש"ח שהלווה למקסימוב אבו-זמיל, נפרעו בכספים שאחותו של מקסימוב, אתי אלון, מואשמת בגניבתם מלקוחות בנק למסחר בע"מ, שם עבדה במחלקת ההשקעות.

2.על רקע זה הואשמו השלושה והחברות, על-יסוד דיני הקשר והשותפות, בשני כתבי-אישום - האחד נגד אבו-זמיל, והשני נגד רביזדה, החברות ואוהב-ציון (להלן גם: הנאשמים) - בגניבתם של הכספים ששולמו על-ידי אלון, או בקבלתם במרמה בנסיבות מחמירות, תוך זיוף חתימות על-גבי שיקים. כן מיוחסים לנאשמים ולאבו-זמיל עבירות על פקודת מס ההכנסה, חוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975-, וחוק איסור הלבנת הון, תש"ס2000-. בנוסף מואשמים הם בניהול בתי-הימורים. רביזדה עצמו אף מואשם בשיבוש מהלכי משפט, בשל מעשים שבוצעו, לאחר שנעצר, על-ידי אחרים, אשר הוציאו ממשרדו מסמכים ואף ניסו למשוך מחשבונות בנק שלו כספים, וזאת על-מנת למנוע את תפיסת הכספים על-ידי המשטרה. ואילו אוהב-ציון מ ואשם בסחיטה באיומים של אחד מלקוחותיו - מנהל חברת בניה בשם אבי בן-גיאת. האחרון סיפר, כאשר נחקר תחת אזהרה בחשד לביצוע עבירת מרמה, ודבריו הוקלטו, כי לפני כשנה וחצי אוהב-ציון איים עליו באקדח טעון שהצמיד לראשו, אמר לו כי "ימות אם לא יחזיר את חובותיו", ובן-גיאת השיב לו תוך צחוק "אני אחורר אותך עוד לפני שתבין".

על-פי חומר הראיות שהציגה התביעה כנגד הנאשמים ואבו-זמיל, אלון שילמה את הכספים על-ידי העברה ישירה לחשבונותיהם או על-ידי משיכת שיקים בנקאיים על-שם לקוחות הבנק שבו עבדה. בעוד שהכספים ששולמו לאבו-זמיל הופקדו בחשבונות בנק על-שם אחרים, שבהם הייתה לאבו-זמיל שליטה (חשבונות כיסוי), הרי שהכספים ששילמה אלון לרביזדה, במהלך חמש שנים, באמצעות 350 שיקים, הופקדו בחשבונות על-שם אישתו של רביזדה, בחשבונות על-שם החברות, ואף בחשבונו הפרטי של רביזדה. ואילו הכספים ששילמה אלון לאוהב-ציון - מתוכם 10,000,000 ש"ח בהעברה ישירה - הופקדו בחשבון על-שמו של אוהב-ציון.

3.המדינה ביקשה - בשתי בקשות נפרדות - לעצור את אבו-זמיל, רביזדה ואוהב-ציון עד תום ההליכים. שתי הבקשות נדחו לאחר שנקבע כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מספיקה למעצר.

ההחלטה בעניינו של אבו-זמיל ניתנה על-ידי השופט ד"ר עודד מודריק, שהחליט כי משלא נמצאו ראיות מספיקות, ועל-אף עברו הפלילי החמור של אבו-זמיל, מן הדין לשחררו בתנאים מגבילים, לרבות שהייה במעצר-בית. ערר המדינה לבית-המשפט העליון בעניין זה נדחה על-ידי.

השופט צבי גורפינקל, שדן בעניינם של רביזדה ואוהב-ציון, הגיע למסקנה דומה. אף השופט גורפינקל סבר, כי לנוכח הודעותיה של אלון במשטרה, שבהן סיפרה, ראשית, כי הסתירה מרביזדה ומאוהב-ציון את מקור הכספים שהעבירה להם; ושנית, כי אף שמעה מאחיה עופר, שאמר להם כי מקור הכסף הוא מרווחיו מהימורים בחוץ-לארץ - הרי שאין לשלול את המסקנה, כי השניים לא היו מודעים לכך שהכספים שקיבלו מאלון עבור חובותיו של אחיה עופר, נגנבו על-ידיה מלקוחות הבנק שם עבדה. השופט גורפינקל הוסיף, כי עבירות המס וניהול בתי-ההימורים אינן מקימות עילת-מעצר, וכי במעצרו של רביזדה אין כדי למנוע את האפשרות של שיבוש מהלכי המשפט, שיבוצע על-ידי אחרים. לעומת זאת קבע השופט גורפינקל, כי העבירה של סחיטה באיומים המיוחסת לאוהב-ציון מקימה עילת-מעצר, אך האישום בעבירה זו מבוסס על ראיה בעוצמה חלשה, שכן, הוא מושתת על עדותו היחידה של בן-גיאת, שעה שנחקר בחשד לביצוע מרמה, ואליו מתווספת העובדה שתגובתו של בן-גיאת, כפי שתוארה על-ידיו, אף מלמדת כי בן-גיאת לא חשש מן האיום.

משכך, נדחתה בקשת המדינה, ורביזדה ואוהב-ציון שוחררו בתנאים מגבילים. בגדר תנאים אלו נדרשו השניים להפקיד כספים נוספים על אלה שנתפסו על-ידי המשטרה, ושחרורו של אוהב-ציון הותנה גם בשהייה במעצר-בית.

4.על החלטה זו הגישו ערר שני הצדדים.

המדינה ביקשה להבחין בין התשתית הראייתית שהציגה לביסוס כתב-האישום שהגישה נגד אבו-זמיל לבין התשתית הראייתית הנוגעת לעבירות הדומות שבהן מואשמים רביזדה ואוהב-ציון. כן נטען, כי העבירות הנוספות המיוחסות לשניים - העבירה של שיבוש מהלכי משפט שבה מואשם רביזדה, והעבירה של סחיטה באיומים שבה מואשם אוהב-ציון – מצדיקות, כשלעצמן, על-רקע ניהול בתי-הימורים על-ידי השניים, את מעצרם.

רביזדה ואוהב-ציון טענו מצדם כנגד התנאים המגבילים שקבע בית-המשפט המחוזי כתנאי לשחרורם. רביזדה טען, כי לנוכח עברו הנקי, לא היה ראוי להכביד עליו יותר מאשר על אבו-זמיל, שהוא בעל הרשעות קודמות, ואשר הורשה להפקיד ערבות מתוך הכספים שנתפסו על-ידי המשטרה. טענה דומה טען אוהב-ציון, בהטעימו כי לחובתו אך שתי הרשעות מראשית שנות ה80-, שבגינן נדון לעונשי קנס; וכי מקסימוב נותר חייב לו סכומי כסף גדולים. עוד טען אוהב-ציון, כי לנוכח עברו הנקי במשך קרוב לשני עשורים, הרי שהאישום הבודד בעבירה של סחיטה באיומים, המעוגן בראיה בעוצמה חלשה, לא הצדיק את ההחלטה להתנות את שחרורו בשהייה במעצר-בית.

5.הגעתי לכלל דעה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר לערר המדינה, הרי שטענותיה לא שכנעוני, כי הראיות המבססות את כתב-האישום, הנוגעות לגניבת כספי לקוחות הבנק למסחר בע"מ, שונות בעוצמתן מן הראיות שעליהן בוסס כתב-האישום שהוגש נגד אבו-זמיל. כך, כנגד 140 מיליון ש"ח ששולמו לרביזדה, לעומת 14 מיליון ש"ח שקיבל אבו-זמיל, עומד היקף עסקיו של רביזדה, שהגיע, במהלך חמש השנים שבהן שולם לו הסכום הנ"ל, לסכום של כחמישה מיליארד ש"ח. ובעוד שאבו-זמיל הפקיד את הכסף בחשבונות כיסוי, כספים שקיבל רביזדה הופקדו בחשבונות ששליטתו בהם הייתה גלויה, ובכללם בחשבונו הפרטי. אף מעשי ההימורים של מקסימוב בבתי-הימורים שבבעלות רביזדה אינו יכול לחזק את הראיות המפלילות, כטענת התביעה, שביקשה להסיק מעובדה זו, כי רביזדה ידע על הפסדיו של מקסימוב. שכן, מקסימוב הימר בבתי-הימורים נוספים רבים.

ואילו הסכום שקיבל אוהב-ציון מאלון היה נמוך יותר מן הסכום שקיבל אבו-זמיל, ואוהב-ציון הפקיד סכום זה בחשבונו הפרטי, כאשר מירב הסכום הועבר לחשבון זה בהפקדה ישירה.

אין לי, איפוא, אלא לחזור על דברים שכתבתי בעניין עוצמת הראיות בעניינו של אבו-זמיל, היפים גם לראיות, הנוגעות לעבירות הדומות המיוחסות לרביזדה ולאוהב-ציון:

מארג הראיות הנסיבתיות על-רקע פעילות... בשוק האפור, שלוותה בהעלמת הכנסות - מותיר חללים באשר למהות היסוד הנפשי שנילווה למעשיו... מארג זה מעלה שורה של אפשרויות, כאשר בקצה אחד של השורה עומדת האפשרות [של שותפות מלאה] לגנבה והוצאת הכספים במרמה ובקצה השני קיימת האפשרות [כי לא הייתה מודעות] למקור הכספים. בין שני הקצוות קיימת גם האפשרות [של קבלת] הכספים בידיעה (על-ידי עצימת עיניים) כי הכספים נגנבו על-ידי אלון ולחלופין כי [הוחזקו על-ידי הנאשם כספים] שלגביהם קיים חשד סביר כי נגנבו.

...חומר הראיות הנסיבתיות, על-פניו, אינו שולל את ההסברים [שנמסרו]. [משקלם הראייתי של אותם הסברים] ייקבע על-ידי בית-המשפט שידון במשפט... ואפשר כי [ההסברים ימצאו בלתי-מהימנים] ... אך כל עוד לא נקבע כך, אין הראיות הנסיבתיות מצדיקות פגיעה בחירות [הנאשם].

[בש"פ 6686/02 מדינת ישראל נ' אבו-זמיל (טרם פורסם; ניתן בתאריך 2.8.02), בסעיף 6].

6.אף העבירות הנוספות שבהן מואשמים רביזדה ואוהב-ציון אינן מצדיקות להורות על מעצרם. העבירות של שיבוש מהלכי משפט המיוחסות לרביזדה בוצעו על-ידי אחרים, ואין בידי המדינה ראיה ישירה כי רביזדה היה זה שהורה לאותם אחרים לעשות כן. על-פי הגיונם של דברים, קיימת גם האפשרות כי משנעצר רביזדה, אחרים אלו פעלו מיוזמתם. על-כל-פנים, מסכימה אני עם בית-המשפט המחוזי, כי מעצרו של רביזדה אינו יכול למנוע את האחרים מלהמשיך בפעילות כזאת, ואפשר שדווקא שחרורו בתנאים מגבילים ירתיעם מלעשות מעשים העשויים להחזירו לכלא.

אשר לעבירה של סחיטה באיומים המיוחסת לאוהב-ציון, הרי שהיא עומדת לעצמה ואינה קשורה בחובותיו של מקסימוב לאוהב-ציון, שנפרעו בכספים הגנובים. בגין כספים אלו מואשם אוהב-ציון בעבירות שהן הליבה של כתב-האישום, ובגידרן לא הואשם בגביית חובות באמצעות איומים וכוח. אם מוסיפים לכך את חולשתה של עדות בן-גיאת, שעליה מושתת אישום זה - לרבות דבריו של בן-גיאת עצמו אודות תגובתו לאיום - עדות המשליכה על מידת רצינות האיום, ואת עברו הנקי של אוהב-ציון במשך שנים רבות, הרי שלא היה מקום בשל עבירה זו, כשלעצמה, לעצור את אוהב-ציון עד לתום ההליכים. מנגד, נסיבת מעשי הסחיטה, המתוארת על-ידי בן-גיאת המספר, כאמור, על איום באקדח, מצדיקה את התנאי שקבע בית-המשפט המחוזי בדבר שהייה במעצר-בית.

עם זאת, בשימי לנגד עיניי את חומרתו של מעצר-הבית, הפוגע בחופש התנועה של האדם, ובמידה רבה גם בחירותו, הגעתי למסקנה כי על המדינה, בהביאה את עדיה, להקדים ככל הניתן, את השמעת עדותו של בן-גיאת. לאחר תום עדותו, יהיה אוהב-ציון רשאי לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לקבוע תנאים לשחרורו, ובקשתו תוכרע לאור עדות זו.

7.באשר לגובה הערבויות, הרי שהן נועדו, בין השאר, להסיר את החשש מפני הימלטות מן הדין. על-כן, התנאים המחייבים את השניים להמציא ערבויות נוספות על הכספים שנתפסו ממילא על-ידי המשטרה, הם סבירים.

העררים נדחים איפוא.