החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 6941/14חאלד סייאד נ. שר הפנים

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: התקבל
משפט מנהלי · פסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירהבקשה לפסיקת הוצאות לאחר מחיקת עתירה שהתייתרה

בית המשפט העליון מחק את העתירה לאחר שהתייתרה, ונותרה בקשת העותרים לפסיקת הוצאות. נקבע כי העתירה הייתה מוצדקת בעת הגשתה בשים לב לחלוף הזמן ולתשובות הלקוניות שניתנו. המשיבים חויבו בהוצאות ושכר טרחה של 2,000 ש"ח.

העובדות

העותרים הגישו בקשה להתאזרחות ופנו לרשויות בעניין. התקבלו תשובות לקוניות לפיהן העניין נמצא בבדיקה, ובעקבות הגשת העתירה זומנו העותרים לתשאול ונתנה החלטה עניינית. ההליך התייתר והועבר למחיקה לאחר הודעת הצדדים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפסוק הוצאות לטובת העותרים לאחר שההליך נמחק עקב התייתרותו?
  2. 2.האם הייתה העתירה מוצדקת בעת הגשתה, כך שיש מקום לפסיקת הוצאות לטובת העותרים?

הלכות

  1. 1

    העתירה שהוגשה נחשבת מוצדקת בעת הגשתה כאשר הסעד ניתן לעותרים בעקבותיה, אלא אם המשיבים סתרו הנחה זו

    ״ולפיה העתירה שהגישו העותרים היתה מוצדקת עת הוגשה, בראיה סבירה ואובייקטיבית״
    למשפט בטקסט ←
  2. 2

    חלוף זמן ממושך מהפנייה הראשונה ללא מענה מהותי מחזק את המסקנה שהגשת העתירה הייתה מוצדקת

    ״על רקע חלוף הזמן למן הפניה הראשונה קשה לקבל את הטענה כי לא היה בעתירה כדי לקדם את מתן הסעד״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • הוצאות
  • הפרשי הצמדה וריבית

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בירושלים

בג"ץ

6941/14 - ד'

לפני:

כבוד הרשמת ליאת בנמלך

העותרים:

1. חאלד סייאד

2. אעתמאד סייאד

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים

2. לשכת רשות האוכלוסין וההגירה במזרח ירושלים, משרד

הפנים

בקשה לפסיקת הוצאות

החלטה

הליך זה נמחק לאחר שהצדדים הודיעו כי הדיון בו התייתר, ונותרה על הפרק בקשת העותרים לפסיקת הוצאות.

עיינתי בכל החומר שבתיק ובטיעוני הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי ראוי לפסוק הוצאות לטובת העותרים, אם כי בשיעור מתון.

לטענת המשיבים הסעד ניתן לעותרים במנותק מהגשת העתירה וללא קשר אליה אלא על פי "הסדר הרגיל", אך איני סבורה כי בטיעוניהם עלה בידיהם לסתור את ההנחה הקמה נוכח מתן הסעד, ולפיה העתירה שהגישו העותרים היתה מוצדקת עת הוגשה, בראיה סבירה ואובייקטיבית (ראו בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים , פסקה 5 (21.4.2010)). אציין בהקשר זה כי בקשתם של העותרים להתאזרחות הוגשה ביום 20.12.2012 ופנייתם הראשונה בעניין נשלחה ביום 19.2.2013, ולפניה זו כמו גם לפניות הנוספות מטעם העותרים נשלחו תשובות לקוניות לפיהן העניין מצוי בבדיקה. רק ביום 2.11.2014, כעשרה ימים לאחר הגשת העתירה, הוזמנו העותרים לתשאול, אשר לאחריו ניתנה החלטה עניינית בעניינם. על רקע חלוף הזמן למן הפניה הראשונה קשה לקבל את הטענה כי לא היה בעתירה כדי לקדם את מתן הסעד, ומכל מקום סבורני כי נוכח פרק זמן זה לא ניתן לומר כי הגשת העתירה לא היתה מוצדקת.

לצד האמור יש ליתן משקל לכך שההליך התייתר בתוך פרק זמן קצר ולכך שלא נדרשה הכרעה שיפוטית. כמו כן העותרים אשר מבקשים כי יפסקו לטובתם הוצאות ראליות לא הביאו כל ראיה לעניין שיעור הוצאותיהם בפועל. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות העניין, מצאתי לקבוע כי המשיבים ישאו בהוצאות ובשכר טרחת העותרים בסך של 2,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, ט' באלול התשע"ה (24.8.2015).

ליאת בנמלך

ר ש מ ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בג"ץ 6242/17חאלד עבדייה נ. הלשכה האזורית למנהל האוכלסיןהחלטה
  • בג"ץ 6942/14סאמי סייאד נ. שר הפניםהחלטה

הלכות

  1. 1העתירה שהוגשה נחשבת מוצדקת בעת הגשתה כאשר הסעד ניתן לעותרים בעקבותיה, אלא אם המשיבים סתרו הנחה זו
  2. 2חלוף זמן ממושך מהפנייה הראשונה ללא מענה מהותי מחזק את המסקנה שהגשת העתירה הייתה מוצדקת