בג"ץ 7016/16 עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ. שרת המשפט

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.עתירה זו מכוונת עצמה כלפי תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, שקבעה כברירת מחדל הטלת ערובה לתשלום הוצאות לגבי תביעה בבית הדין, בין השאר, של מי שאינו תושב ישראל (ובפועל בעיקר כמסתבר לגבי עובדים תושבי השטחים או מהגרי עבודה), זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו, או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו.

ב.לטענת העותרים הותקנה התקנה בחוסר סמכות, והיא גם מכבידה על זכות הגישה לערכאות, כעולה אף מנתונים מאז תחולתה (ראשית ספטמבר 2016).

ג.לטענת המדינה לא כצעקתה, התקנה באה למנוע תביעות סרק ושיקול הדעת הנתון לבית הדין מאפשר למנוע נעילתה של דלת בפני תובעים.

ד.בטרם נכריע באשר להמשך הטיפול ראינו לנכון לבקש משני הצדדים נתונים אמפיריים מפורטים באשר לתוצאותיה של התקנה עד הנה. נטייתנו היא – בלא שניטע מסמרות לפי שעה – לומר כי ההתמקדות צריכה להיות לא בשאלת הסמכות, שעל פני הדברים אפשר ליתן לה עיגון, אלא בשאלת הגישה לבית הדין. אכן, אנו יוצאים מן ההנחה כי בתי הדין, המנחים עצמם לפי התקנה גם כרוחה, קרי, איזון אל מול נתבעים אך חלילה לא נעילת הדלת בפני תובע לגיטימי שאין ידו משגת, מוצאים פתרונות ראויים בכל מקרה לנסיבותיו. עם זאת חשוב לנו לראות נתונים בפועל.

ה.לא יאוחר מסוף יוני 2017 – ללא הארכות – יגישו הצדדים נתונים מלאים ככל שיוכלו להשיג על השימוש בתקנה על כל רכיביה ותוצאותיו בבתי הדין. לאחר מכן נחליט באשר להמשך הטיפול.