רע"א 4622/20 ענבל אור נ. עו"ד איתן ארז - הנאמן לנכסי החייבת

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( הנשיא, איתן אורנשטיין ) בפש"ר 29664-03-16 מיום 21.6.2020, במסגרתה הורה בית המשפט כי אין להמשיך את ההקצבה הכספית החודשית שניתנה למבקשת מקופת פשיטת הרגל, וכן השית על המבקשת הוצאות משפט בסכום כולל של 7,250 ש"ח.

1.

בשנת 2016 נקלעו המבקשת, גב' ענבל אור, וחברות בבעלותה לקשיים כלכליים, ועל רקע זה ננקטו נגדן מספר הליכי חדלות פירעון. ביום 24.3.2016 נתן בית המשפט של חדלות פירעון צו הקפאת הליכים לחברות אשר הוחל גם על המבקשת באופן אישי, והמשיב 1, עו"ד איתן ארז, מונה כנאמן בהקפאת הליכים (להלן: " עו"ד ארז " או " הנאמן ", בהתאמה). בהמשך, ביום 5.4.2016, ניתן צו פירוק זמני לחברות וצו כינוס נכסים זמני לנכסי המבקשת, ועו"ד ארז מונה כמפרק זמני לחברות וככונס נכסים זמני לנכסי המבקשת. ביום 18.6.2016 הפכו צווים אלה לקבועים, ועו"ד ארז מונה למנהל המיוחד של נכסי המבקשת ולמפרק של קבוצת החברות. ביום 15.7.2018 הוכרזה המבקשת כפושטת רגל.

2.

ביום 26.2.2018 הוגשה בקשה מטעם הכונס הרשמי (המשיב 2. להלן: " הכנ"ר ") לפסוק למבקשת קצבה חודשית מקופת פשיטת הרגל, מן הטעם שהמבקשת נעדרת אמצעים כלכליים שיאפשרו לה לממן את תשלום דמי השכירות וההוצאות הכרוכות בכך, וכן משום שאינה משתכרת ואינה זוכה לסיוע מצד משפחתה. ביום 1.3.2018 קיבל בית המשפט של חדלות פירעון את בקשת הכנ"ר, והורה כי ישולם למבקשת תשלום חודשי בסך 3,750 ש"ח. בהמשך, התבקשה הגדלתו של סכום זה פעמיים, כאשר הבקשה האחרונה הוגשה ביום 14.11.2019 על ידי עו"ד אבי (אברהם) הלוי (המשיב 3. להלן: " עו"ד הלוי "), אשר שימש בעבר כבא-כוחה של המבקשת ונרתם לסייע לה מעת לעת. ביום 27.11.2019 הורה בית המשפט של חדלות פירעון כי הסכום שישולם למבקשת יעמוד על 5,500 ש"ח. יחד עם זאת, נקבע כי בחודש יוני 2020 יתקיים דיון נוסף בבקשה, במסגרתו ייבחן מצבה של המבקשת (וראו גם החלטה מיום 1.12.2019). בהתאם, בחודש אפריל הגיש עו"ד הלוי בקשה להארכת הקצבת דמי הקצבה. הנאמן, אשר התנגד לבקשה, ביקש להורות על קיום הדיון בבקשה בדלתיים פתוחות, וביום 17.6.2020 נעתר בית המשפט קמא לבקשה.

3.

לדיון שנקבע ליום 21.6.2020 התייצבו עו"ד הלוי, הנאמן ובא-כוחו, בא-כוח הכנ"ר וחלק מבאי-כוח הנושים. המבקשת בחרה שלא להתייצב, חרף החלטתו של בית המשפט מיום 7.6.2020. בפתח הדיון הודיע עו"ד הלוי כי המבקשת הורתה לו למשוך את הבקשה, שכן בכוונתה להגיש בקשה חדשה. הנאמן ובאי-כוח הנושים טענו שיש לדחות את הבקשה, וכן להשית על המבקשת הוצאות אישיות נוכח התנהלותה במסגרת הליך פשיטת הרגל, והבקשה בפרט. עוד ביקשו כי ככל שתוגש על ידי המבקשת בקשה חדשה, יש לחייב אותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם. בא-כוח הכנ"ר הבהיר כי המבקשת מנצלת לרעה את הליכי פשיטת הרגל, אך סבר שיש לשקול את המשך ההקצבה לפרק זמן קצר.

4.

לאחר הדיון, ניתנה החלטתו של בית המשפט קמא, אשר קיבל את עמדת הנאמן והנושים והורה כי אין להאריך את מתן הקצבה החודשית למבקשת, וזאת בשל התנהלותה בהליך הכוללת, בין היתר, היעדר שיתוף פעולה, אי הגשת דוחות, אי ביצוע תשלומים לקופת פשיטת הרגל, התעלמות מהחלטות בית המשפט ואי התייצבות לדיונים. עוד נפסק כי ככל שהמבקשת תגיש בקשה חדשה לקבלת קצבה חודשית, עליה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות בהתאם לסכום שייקבע בסמוך להגשת הבקשה. לבסוף, הושתו על המבקשת הוצאות משפט לטובת הנוכחים בדיון בסכום כולל של 7,250 ש"ח.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

במסגרת בקשת רשות הערעור עותרת המבקשת לביטולה של החלטת בית המשפט קמא, וכן ולביטולו של פרוטוקול הדיון שנערך ביום 21.6.2020. לטענתה, מעת שמשך עו"ד הלוי את הבקשה, כלל לא היה מקום לקיים דיון. בהקשר זה, אף מציינת המבקשת כי היא הורתה לעו"ד הלוי למשוך את הבקשה מבעוד מועד, ורק בדיעבד התברר לה כי הוא משך את הבקשה רק בפתח הדיון. כן טוענת המבקשת כי לא היה מקום לאפשר לבאי-כוח הנושים להעלות בקשות במהלך הדיון, לא כל שכן לפסוק הוצאות לטובתם, מאחר שהללו לא היו צד לבקשה ולא הגישו כל תגובה או בקשה מתאימה בכתב. עוד טוענת המבקשת כי לא היה מקום להעניש אותה על אי התייצבותה לדיון שלא היה אמור להתקיים, לאור דרישתה מבעוד מועד למשוך את הבקשה. לבסוף, נטען כי קביעת בית המשפט קמא לפיה תחויב בהפקדת ערובה בעת הגשת בקשה חדשה איננה חוקתית ופוגעת בזכות העמידה של המבקשת ללא כל סיבה ראויה.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתגובות המשיבים. משנקבע דיון לפני בית המשפט קמא בבקשה שהגיש עו"ד הלוי, הרי שביטולו יכול להיעשות רק בהחלטה שיפוטית, ולא די במשיכת הבקשה על ידי עו"ד הלוי על מנת להביא לביטול הדיון. לפיכך, בין אם המבקשת ביקשה מעו"ד הלוי למשוך את הבקשה לפני הדיון, ובין אם לאו, הדיון התקיים כדין. אף לגופן של ההחלטות שהתקבלו בעקבות הדיון האמור, לא מצאתי כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור. ארחיב קמעה ביחס לשלוש ההחלטות עליהן משיגה המבקשת:

לעניין ההחלטה שלא להמשיך בקצבה החודשית מקופת פשיטת הרגל, הרי שהיה ידוע למבקשת כי שאלת המשך ההקצבה החודשית תיבחן פעם נוספת בחודש יוני, בין אם הייתה מוגשת הבקשה על ידי עו"ד הלוי ובין אם לאו. ממילא, פתוחה לפני המבקשת האפשרות להגיש בכל עת בקשה חדשה בעניין.

לעניין הקביעה כי המבקשת תידרש להפקיד ערובה להוצאות, ככל שתוגש בקשה חדשה בעניין, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בנסיבות העניין, וזאת בשים להתנהלות המבקשת ביחס לבקשה מושא ההליך דנן (והש וו: רע"א 4037/12 סופר-סייג נ' ארז, מנהל מיוחד (18.10.2012) ). יצוין כי גובה הערובה שיידרש טרם נקבע, וחזקה על בית המשפט קמא כי בקביעתו יפעל במתינות הראויה, תוך התחשבות במכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה זכות הגישה של המבקשת לערכאות (והשוו בג"ץ 7016/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים , פסקאות 23-22 (17.9.2018)).

לעניין ההחלטה להשית על המבקשת הוצאות משפט בגין אי התייצבותה לדיון, למרות שזומנה אליו, הרי שאין זו מסוג ההחלטות שתינתן בהן רשות ערעור (סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009).

7.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. משלא נתבקשו תגובות, ומתוך התחשבות במצבה הכלכלי של המבקשת, אין צו להוצאות הפעם הזו.