בג"ץ 702/00 מיכאל ינוביץ נ. שר הבטחון הממונה על קצין התגמולים

בפני בקשה לפטור מאגרה.

1.המבקש עותר נגד שר הבטחון ונגד קצין התגמולים, על שאינם פועלים לביטול מעמדו כנכה משוקם ולמתן תגמול חסר פרנסה. במסגרת עתירתו זו הוא מבקש פטור מתשלום אגרה בטענה, כי הוא נכה צה"ל בשיעור של 80% לצמיתות, נשוי ואב לחמישה, שחלקם סמוכים לשולחנו, מתפרנס (מאז נובמבר 1999) מקיצבת נכות המגיעה לסך 2,200 ש"ח וממשכורתה של רעייתו בסך כ - 3,300 ש"ח. עוד הוא טוען, כי הנכס היחידי שברשותו הוא מכונית המשמשת אותו לצרכי ניידות.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם דינה להידחות, הן משום שהעתירה אינה מגלה עילה והן משום שהמבקש רחוק מלהיות נטול נכסים. לעניין זה מצביעים המשיבים על הוראות סעיף 33 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט1959-, הקובעות את המנגנון לתקיפת החלטתו של קצין התגמולים - מנגנון שתחילתו בערעור לועדת ערר, המשכו בערעור לבית המשפט המחוזי ולאחריו - בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (המבקש מודע, כמובן, להליך זה, אך בעתירתו הוא טוען, כי אינו רוצה לאבד זמן ולהיטלטל בין הערכאות). בהתייחסם למצבו הכלכלי של המבקש, מצביעים המשיבים על פסק דינה של ועדת העררים בעניינו של המבקש משנת 1997 - פסק דין ממנו עולה, כי המבקש הוא בעל נכסים רבים, בין נכסי נדל"ן ובין אחרים, וכי הוא נמנע במכוון מהצגת תמונה מלאה ומדוייקת של נכסיו והכנסותיו.

3.דין בקשת הפטור להידחות. דרך המלך הפתוחה בפני העותר היא דרך הפניה לועדת העררים. מטעמיו הוא, בחר העותר שלא לילך בדרך זו ולפנות לבית המשפט העליון על מנת שישמש ערכאה ראשונה שתדון בעניינו. ההלכה לגבי מקרים מעין אלה ברורה (וראו, לדוגמא: בג"ץ 3889/97 מרדכי אופנהיים, עו"ד נ' סגן בכיר לפרקליטת מחוז תל-אביב , לא פורסם, בג"ץ 6522/93 רונן בכר נ' מנהל רשות העתיקות , פ"ד מח (4) 265) ולפיכך, אין לי אלא לדחות את הבקשה לפטור מאגרה, הואיל והעתירה אינה מגלה עילה. בנסיבות אלו, איני מוצא צורך להידרש לשאלת מצבו הכלכלי של המבקש.

הבקשה לפטור מאגרה נדחית איפוא. המבקש יפקיד את אגרת העתירה תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו. שאם לא כן תידחה עתירתו בלא התרעה נוספת.