בג"ץ 7059/09נימר עטאף נ. משרד הפנים-מחוז ת"א ומרכז

השופט ח' מלצר

1.

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי יינתן לעותר 2 (להלן: העותר ) רשיון ישיבה קבוע ו/או ארעי בישראל

ויוחל עליו נוהל ההתאזרחות המדורג בהתאם לסעיף 7 ל חוק האזרחות , התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות ), זאת מכוח נישואיו לעותרת 1, שהיא אזרחית ישראלית. כמו כן, מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים לפיו – על פי ניסוחם של העותרים – יימנעו המשיבים מ"ביצוע ו/או יישום הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה ) על העותר". כמו כן, מבקשים העותרים כי הדיון בעתירתם יאוחד עם עתירות דומות שהוגשו לבית משפט זה, העותרים כנגד הארכת תוקפה של הוראת השעה .

2.

מן העתירה ונספחיה עולה כי העותר הוא תושב שכם ויליד 1980, ואילו העותרת 1 היא אזרחית ישראלית וילידת 1983

והם נישאו בשנת 2000. לעותרים שלושה ילדים משותפים. לטענת העותרים, פנייתם הראשונה למשרד הפנים בבקשה לאיחוד משפחות הוגשה עוד במהלך שנת 2002, לפני חקיקתה של הוראת השעה ואולם מתגובת המשיבים למדנו לדעת כי אין תיעוד ביחס לפנייה נטענת זו. מאידך גיסא אין חולק כי בתאריך 27.6.2006 הגישו העותרים בקשה לקביעת תור לצורך אותו עניין. בקשתם נדחתה מן הטעם שהעותר הינו תושב האזור מתחת לגיל 35, ועל כן העותר אינו עומד בתנאים הקבועים ב הוראת השעה . בקשה נוספת שהגישו העותרים, בתאריך 26.11.07, כי יוענק לעותר היתר שהייה בישראל מטעמים הומניטאריים, נדחתה בתאריך 21.1.2008 על ידי הועדה שהוקמה מחוק סעיף 3א1 ל הוראת השעה , וזאת כיוון שלא נמצא כי יש בה טעם הומניטארי מיוחד. מן העתירה עולה עוד, כי עניינם של העותרים נדון בעבר בפני בית משפט זה (בג"ץ 7385/06), אך העתירה נמחקה בשל חוסר מעש.

3.

משפטית העותרים טוענים כי פנייתם למשיב קדמה ל הוראת השעה ועל כן זו אינה חלה עליהם, ולפיכך יש להחיל עליהם את הוראות סעיף 7 ל חוק האזרחות כלשונו. העותרים מעלים גם טענות שונות בדבר אי-חוקתיותה של הוראת השעה .

בתגובת המשיבים נטען כאמור כי אין כל תיעוד לכך שהוגשה בקשה לאיחוד משפחות קודם לשנת 2006. מעבר לכך המשיבים גורסים כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי (עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים), או שיש לדחותה בהיעדר עילה, בהתחשב במצב המשפטי הקיים.

4.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, באנו לידי מסקנה כי דין העתירה – להידחות על הסף .

5.

סוגיית רכישת מעמד בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי מוסדרת ככלל בסעיף 7 ל חוק האזרחות . עם זאת בקשה לאיחוד משפחות עם בני זוג תושבי האזור יש לה דין מיוחד על פי הקבוע ב הוראת השעה . בהתאם להוראות סעיף 5(1) ל חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 וסעיפים 12(2) ו-12(3) לתוספת הראשונה לחוק, בנוסחו המעודכן – בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירות המופנות כנגד החלטת רשות המתקבלת לפי סעיף 7 ל חוק האזרחות , או לפי הוראת השעה . אמנם עתירה כנגד החלטת הוועדה המקצועית שהוקמה מכוח סעיף 3א1 ל הוראת השעה , הדנה במתן היתרים מטעמים הומניטאריים מיוחדים, מצויה בסמכותו של בית משפט זה, אך בעתירה שלפנינו לא מועלות טענות כלפי החלטת ועדה זו, שניתנה בעניינם של העותרים.

בשים לב להוראות החיקוקים הנ"ל – דינה של העתירה להידחות על הסף עקב קיומו של סעד חלופי: עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"ץ 3649/08 שמנובה נ' משרד הפנים (לא פורסם, 20.5.2008); בג"ץ 1088/09 אגבריה אברהם ח'אלד חלו נ' שר הפנים (לא פורסם, 11.6.2009)).

6.

זאת ועוד – אחרת. על פי המצב המשפטי הנוהג כעת, בקשה לאיחוד משפחות נבחנת על פי הוראת השעה , שם נקבע כי לא תוענק אזרחות ולא יוענק רישיון לישיבת קבע בישראל לתושבי האזור בתקופת תוקפה של הוראת השעה , למעט בהתקיים התנאים החריגים המנויים ב הוראת השעה . עניינם של העותרים אינו נכנס לכאורה בגדר אף אחד מן החריגים הנ"ל ולפיכך אף מטעם זה דין עתירתם להידחות (עיינו: בג"ץ 5123/06 קבהא נ' שר הפנים (לא פורסם, 2.9.2007); בג"ץ 11004/07 גבארין נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.4.2008)).

7.

במסגרת העתירה מעלים העותרים כאמור גם טענות כנגד חוקתיותה של הוראת השעה . לעת הזו, תוקפה של הוראת השעה הוא עד לתאריך 31.7.2010, וכנגד חוקתיותה הוגשו עתירות שונות (בג"ץ 466/07, בג"ץ 544/07, בג"ץ 830/07 ובג"ץ 5030/07), הקבועות כולן לדיון בפני הרכב מורחב. אין מקום לצרף את הדיון בעתירה הנוכחית לעתירות האמורות, שהוגשו כבר לפני למעלה משנתיים, מה גם שבגדרי העתירה הנוכחית אין בקשה מפורשת לקבלת סעד של ביטול הוראת השעה , או טענות חדשות כלשהן ביחס ל הוראת השעה .

אין צורך לומר לבסוף שההכרעה בעתירות הנ"ל, ככל שהיא עשויה להשפיע על הדיון בעניינם של העותרים, תאפשר להם, לאחר ההכרעה בעתירות אלה לנהוג בהתאם לתוצאה שתתקבל בהן.

8.

נוכח כל האמור לעיל – אנו דוחים את העתירה על הסף, ועימה גם את הבקשה למתן צו ביניים.