בר"מ 1446/13 מוטעתזים מוחמד עבדללה מוכתר נ. שר הפנים

1.

המבקש הוא אזרח סודאן אשר נכנס לישראל ללא היתר ביום 9.6.2012 והוצא נגדו צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: החוק למניעת הסתננות ) , שמכוחו הוא מוחזק במשמורת.

2.

ביום 16.8.2012 הובא המבקש לפני בית הדין לביקורת משמורת של מסתננים (להלן: בית הדין למשמורת ) , ובמהלך הדיון טען כי הוא מבקש מקלט. בית הדין למשמורת קבע בהחלטתו כי משרד הפנים יעדכן באשר לבקשה הנטענת על-ידי המבקש להכרה כפליט. ביום 16.12.2012 הגיש המבקש בקשה לשחררו ממשמורת, על רקע הוראת סעיף 30א(ג)(1) לחוק למניעת הסתננות, הקובעת כי "ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר מסתנן בערובה, אם שוכנע כי [...] חלפו שלושה חודשים מהמועד שבו הגיש המסתנן בקשה לקבלת אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, וטרם החל הטיפול בבקשה". בנוסף, העלה המבקש טענות כלליות המכוונות להחזקתו במשמורת מכוח הוראות החוק למניעת הסתננות, שעה שלא ניתן להרחיקו לסודאן בנקודת הזמן הנוכחית. בית הדין לביקורת משמורת דחה את הבקשה, בציינו כי הפנייה הראשונה של המבקש לשם הגשת בקשה למקלט נעשתה רק ביום 20.11.2012, ולכן לא חלף המועד הקבוע בחוק לטיפול בה. בצד האמור, דחה בית הדין למשמורת את טענותיו הכלליות של המבקש כלפי החזקתו במשמורת מכוח הוראות החוק למניעת הסתננות.

1.

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ר' ברקאי ) דחה ערעור מינהלי שהגיש המבקש. בית המשפט ציין כי הטיפול בבקשה החל למעשה כבר ביום 4.9.2012 עם עריכת ריאיון למבקש לשם בחינת בקשתו, ולכן אין עילה לשחרור המבקש מכוח סעיף 30א(ג)(1) לחוק. בתגובת המדינה בבית המשפט לעניינים מינהליים, צוין כי דבר קיומו של הריאיון הנ"ל נעלם מעיניו של מגיש התגובה מטעם משרד הפנים בבית הדין לביקורת משמורת, ולכן הדבר לא הובא לידיעת בית הדין. בצד האמור, סמך בית המשפט את ידיו על פסק-דינ ו של כב' הנשיא י' אלון מיום 17.01.2013 בעת"מ 21001-10-12, שדחה את הטענות המכוונות לחוקתיות החוק למניעת הסתננות ולהפעלתו כלפי אזרחי סודאן ואריתריאה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, ולה שני ראשים. ראשית, המבקש שב וטוען כי יש עילה לשחרורו ממשמורת בגדרו של החוק למניעת הסתננות, משום שלא החל הטיפול בבקשתו למקלט בחלוף שלושה חודשים מיום הגשתה. נטען כי טענת המשיב לקיומו של ריאיון ביום 4.9.2012 הועלתה לראשונה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים; וכי הטיפול הנטען בבקשתו למקלט לא בוצע בהתאם להוראות הנוהל הרלוונטי. הראש השני של הבקשה מתייחס לחוקתיות החוק למניעת הסתננות וכן ליישומו ביחס לאזרחי סודאן ואריתריאה הנהנים ממדיניות אי-הרחקה זמנית לארצותיהם. בא-כוח המבקש אף עתר לאיחוד הדיון בבקשה דנן עם העתירה בבג"ץ 7146/12 (להלן: העתירה החוקתית ) המכוונת לחוקתיות החוק, ובגדרה הועלו טענות אלה בהרחבה. בנוסף, מסתמך בא-כוח המבקש על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז בעמ"נ 33551-11-12 מדינת ישראל נ' בישארה (25.12.2012), שם נקבע כי עצם העובדה שאדם אינו בר-הרחקה לארצו, מהווה טעם הומניטארי המצדיק את שחרורו ממשמורת לפי סעיף 30א(ב)(2) לחוק.

5.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה למתן רשות ערעור. נטען כי בית המשפט קמא קבע כממצא שבעובדה כי המשיב החל בטיפול בבקשת המקלט בטרם חלפו שלושה חודשים ממועד הגשת בקשת המקלט. המשיב מציין כי בקשת המקלט הפורמאלית הוגשה רק ביום 20.11.2012, אך ריאיון לבחינה מקדמית של בקשה המקלט נערך – בהתאם להנחיית בית הדין לביקורת משמורת – כבר ביום 4.9.2012. המשיב עדכן בתשובתו כי טרם ניתנה החלטה סופית בעניינו של המבקש, ובקשתו מטופלת לפי הנהלים. המשיב מוסיף כי אין מקום ליתן רשות ערעור ביחס לטענות הכלליות המכוונות לחוקתיות החוק, שכן אלה כבר מתבררות במסגרת הדיון בעתירה החוקתית, שעימו אוחדו ההליכים המכוונים לפסק-דינו של כב' הנשיא י' אלון , שעליו הסתמך בית המשפט קמא בהחלטתו נושא הבקשה. המשיב סבור כי גם בהתייחס לטענות המבקש באשר לפרשנות המונח "טעמים הומאניטאריים מיוחדים" הקבוע בחוק, אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן שאלה זו עומדת לפתחו של בית משפט זה במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על פסק הדין בעניין

בישארה (בר"ם 9398/12).

6.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי – לעת הזו – דינה להידחות.

7.

הטענות הכלליות המכוונות לחוקתיות הוראות החוק למניעת הסתננות, ולהפעלת המנגנון הקבוע בו ביחס לפרטים שלא מתקיימים בעניינם הליכי הרחקה וכלפי מבקשי מקלט שבקשתם טרם הוכרעה, תלויות ועומדות לפני בית משפט זה במסגרת הדיון בעתירה החוקתית שבה ניתן צו על תנאי ובית המשפט עתיד לדון בהן במועד קרוב בהרכב מורחב (ראו ההחלטה בעתירה החוקתית מיום 12.3.2013). טענות המבקש ביחס לפרשנות התיבה "טעמים הומניטריים מיוחדים" הקבועה בסעיף 30א(2) לחוק, ותחולתה על מי שאינו בר-הרחקה לארצו, כרוכות אף הן בטענות הכלליות האמורות, ותתבררנה אף הן במסגרת זו. בהחלטתי מיום 28.2.2013, לא ראיתי לאחד גם את הדיון בבקשה שלפנינו עם העתירה החוקתית, בין היתר מכיוון שממילא אוחד עם עתירה זו הדיון בהליכים המכוונים לפסק-דינו של כב' הנשיא י' אלון – שאליו מפנה בהסכמה פסק הדין נושא הבקשה. על כן, התמונה במלואה תהיה פרושה לפני המותב שידון בהליכים המאוחדים. כמו כן, אין מקום להותיר את הבקשה תלויה ועומדת עד להכרעה בעתירה החוקתית ובהליכים הנוספים. שכן ברי כי ינהגו עם המבקש בהתאם להכרעה הנורמטיבית הכללית שתתקבל, והוא יוכל לנקוט בכל צעד שיידרש בהתאם להכרעה זו, ככל שתהיה עילה לכך. בית משפט זה נהג במתכונת דיונית דומה בנושא אחר שבחינת חוקתיותו עמדה על הפרק (השוו: בג"ץ 1380/07 סובלה נ' שר הפנים (1.4.2007); בג"ץ 7059/09 עטאף נ' משרד הפנים (13.12.2009)).

8.

בבחינת עניינו הפרטני של המבקש – במנותק מהטענות הכלליות נגד חוקתיות החוק והפעלתו כלפי אזרחי סודאן ואריתריאה – לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור. המבקש טוען כי הטיפול בבקשת המקלט שלו לא החל תוך שלושה חודשים מיום הגשתה, ולכן חל עליו סעיף 30(א)(ג)(1) לחוק למניעת הסתננות. יצוין כי המדינה הסכימה לראות את המועד שבו העלה המבקש את טענת המקלט בבית הדין לביקורת משמורת (16.8.2012) כמועד הגשת הבקשה למקלט, הגם שהבקשה הפורמאלית הוגשה רק ביום 20.11.2012. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי הטיפול בבקשת המקלט של המבקש החל כבר ביום 4.9.2012, בריאיון שנערך לו בחלוף כשלושה שבועות מן המועד שבו העלה לראשונה את טענתו למקלט. פרוטוקול הריאיון האמור הוגדר כחסוי על-ידי המשיב, והמבקש הסכים להגשתו במעמד צד אחד לבית המשפט לעניינים מינהליים במסגרת הדיון בערעורו המינהלי. בהתאם להחלטתי מיום 2.4.2013, הוגש לי במעטפה חתומה פרוטוקול הריאיון. מעיון בפרוטוקול נראה כי מדובר אכן בתחילת הטיפול בבקשת המקלט של המבקש וכי אין עילה להתערב בהכרעת בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין זה. לפיכך, מקובלת עליי מסקנתו כי עניינו של המבקש אינו נכנס בגדרו של סעיף 30(א)(ג)(1) לחוק. המשיב עדכן בתשובתו כי הטיפול בבקשת המקלט טרם הסתיים. הנחתי היא כי טיפול זה יושלם בהקדם, בשים לב להיותו של המבקש נתון במשמורת. מובן כי אם הטיפול בבקשת המקלט של המבקש לא יסתיים תוך תשעה חודשים ממועד הגשתה המוסכם, יוכל המבקש לפנות בבקשה לעיון מחדש בשאלת המשמורת לפי סעיף 30א(ג)(2) לחוק.

בכפוף להערתי בסעיף 7 לעיל, הבקשה נדחית אפוא, ללא צו להוצאות.