בג"ץ 7059/98 לאוניד קוצ'רוב נ. משרד הפנים

העותרים הגישו עתירה למתן צו על תנאי, המורה למשיבים ליתן טעם מדוע אין מעניקים לעותרת מספר 2 מעמד של עולה ואזרחית ישראלית.

שני העותרים נולדו ברוסיה, העותר 1 יהודי והעותר 2 אינה יהודיה. ביום 7.4.97 נישאו העותרים זה לזו בהולנד, ובתאריך 8.5.97 עלו לישראל. בארץ קיבלה העותרת אשרה לשישה חודשים עם זכות לעבוד, אולם לא עלה בידה לקבל מעמד עולה ואזרחות ישראלית. תחילה הופנו העותרים ממשרד הפנים למשרד החוץ. לאחר מכן התבקשו על ידי משרד הפנים להסביר מדוע באו בנפרד ומדוע עותרת 2 לא קיבלה מעמד של עולה, על אף שהשניים הגיעו לישראל יחד, בטיסה אחת. העותרת נדרשה לחדש את הדרכון הרוסי שלה כתנאי לקבלת תעודת זהות ישראלית, אולם השגרירות הרוסית סירבה לחדש את דרכונה, אלא אם תצא לרוסיה לצורך זה.

בשלב זה פנה בא-כוחם של העותרים בכתב למשרד הפנים ולפרקליטות המדינה. במכתבים מיום 20.7.98 ומיום 17.8.98 הסביר את מצב העותרים, אולם בקשתו לא נענתה. בינתיים הרתה העותרת, וכיוון שלא קיבלה אזרחות ישראלית לא התקבלה כחברה בקופת חולים, ונאלצה לשאת בעצמה בהוצאותיה הרפואיות.

ב25.8.98- וב18.10.98- התבקשו העותרים להמציא למשרד הפנים פרטיים אישיים, ועשו כן.

בשל הריונה של העותרת והצורך בקבלת שירותים רפואיים, הגישו העותרים את עתירתם לבית המשפט ביום 9.11.98. ביום 29.11.98 הודיע בא-כוח המדינה לבא-כוח העותרים כי לעותרת אושר מעמד עולה חדש ואזרחות ישראלית.

בעקבות זאת, הגישו העותרים בקשה למחיקת העתירה ולהטלת הוצאות לדוגמא על המשיבים, עקב אטימותם לפניות העותרים, אשר חייבו פניה לבית המשפט.

המדינה מבקשת להביא בחשבון, לעניין החיוב בהוצאות, את העובדה שהעותרים נישאו בסמוך מאוד להגעתם לישראל, דבר שהצריך בדיקת כנות נישואיהם, וכן את העובדה שהעותרים קיבלו את מבוקשם זמן קצר אחרי הגשת העתירה, מבלי שהיה צורך בקיום דיון ואף בטרם שנקבע מועד לדיון בעתירה.

בקביעת סכום ההוצאות אני מביאה בחשבון את הנסיבות כפי שפורטו לעיל: העותרים נאלצו לעבור דרך ייסורים ממושכת, תוך שהם עומדים בפני מכשולים בירוקרטיים שלא הוסרו מדרכם, אלא לאחר הפניה לבית המשפט. גם אם היה מקום לבדיקת כנות נישואיהם, כדי למנוע מתן אזרחות ישראלית לעותרת בהסתמך על "נישואין פיקטיביים", לא ברור מדוע נדרשה שנה ומחצה לצורך כך. גם פניותיו החוזרות של בא-כוח העותרים, אשר מיצה את האפשרויות שעמדו לרשותו טרם הפניה לבית המשפט, לא הביאו להסדרת העניין.

מאידך גיסא, אני מביאה בחשבון את ההיענות המהירה של המשיבים, שהסדירו את מעמדה של העותרת פחות משלושה שבועות לאחר הגשת העתירה, ועוד לפני שנקבע מועד לדיון בה.

בהתחשב בכל אלה, אני מחייבת את המשיבים בהוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000 ש"ח.

העתירה תימחק.