פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
7062/09
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
אילנה טולידנו-ארד
נ ג ד
המשיבה:
רשות השידור (בפירוק)
בקשה לעיון מחדש
בפסק דין מטעם המבקשת; תגובה מטעם המשיבה
המבקשת:
בעצמה
בשם המשיבה:
עו"ד שירה להט
החלטה
המשנה לנשיאה ח' מלצר:
1.
ראשיתו של הליך זה בטענת המבקשת כי במשך שנים רבות היא דורגה בעבודתה אצל המשיבה בדירוג שאיננו הולם את מהות תפקידה, שכן לטענתה, על אף שהוגדרה כ"מפיקה", הרי שבפועל ביצעה תפקיד של "עורכת" במספר תכניות רדיו אצל המשיבה. טענה זו נדונה ונדחתה בידי בית הדין האזורי לעבודה (ע"ב 3824/03), ובית הדין הארצי אף אישר החלטה זו במסגרת ערעור שהוגש לו (ע"ע (ארצי) 587/08).
2.
על ההחלטות הנ"ל הוגשה בתחילה העתירה שבכותרת, ובתום דיון שהתקיים לפניי (בהליך קדם בג"ץ) – המבקשת חזרה בה מהעתירה, תוך שמירת זכויות להגיש תביעת חוב למפרקת המשיבה, בגין חובות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הארצי (ראו: החלטתי מתאריך 06.11.2014).
3.
נוכח האמור לעיל – העתירה נמחקה בסופו של דבר בידי הרכב זה (ראו: פסק דין המאשר את החלטתי הנזכרת בפיסקה 2 שלעיל מתאריך 06.11.2014).
4.
בבקשה שבכותרת, שהוכתרה כ"בקשה לעיון חוזר" – המבקשת טוענת כי באת-כוח המשיבה מונעת בעדה, במסגרת הליכי פירוק, מלהגיש תביעת חוב בגין כספים להם היא זכאית "מתוקף עבודתי בכ-38 שנים ברשות, ועל-פי הסדרי הפרישה שנקבעו". על כן, המבקשת מבקשת כי נורה למשיבה לאפשר לה להגיש תביעת חוב, וזאת מבלי להתנות זאת בתנאים, ובייחוד – באמצעות חתימה על "כתב קבלה וסילוק", בגדרו מודיעה המבקשת כי אין לה טענות בדבר חובות נוספים שחבה כלפיה המשיבה.
5.
המשיבה טוענת בתגובה כי חרף האמור בבקשה – המבקשת הגישה תביעת חוב שנדונה לגופה ונדחתה בתאריך 28.09.2017 ואף חתמה על "כתב קבלה וסילוק", ברם, לטענת המשיבה, במקום להגיש ערעור על הכרעת המפרקת (באת-כוח המשיבה כאן), ככל שיש לה הסגות לגביה – המבקשת בחרה להגיש את הבקשה שבפנינו, במסגרת העתירה שבכותרת, אשר בית המשפט הורה זה מכבר על מחיקתה כאמור.
דיון והכרעה
6.
לאחר עיון בטענות הצדדים – באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . לצד העובדה כי לא מצאנו עילה שבדין המקימה למבקשת את הזכות לקיים הליך של "עיון מחדש" בנסיבות שתוארו לעיל לאחר שהעתירה נמחקה, הרי שטענותיה של המבקשת כאן נדחו כאמור – הן בידי בית הדין האזורי והארצי לעבודה והן בידי בית משפט זה לגבי העבר שקדם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
7.
החלטת בית משפט זה מתאריך 06.11.2014 (שאושרה כאמור בפסק הדין המוזכר בפיסקה 3 שלעיל) נועדה להותיר בידי המבקשת את הזכות להגיש תביעת חוב בגין חובות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, ואין בה, כפי שסבורה המבקשת, משום שמירת זכויות לשוב ולטעון לגבי החובות שנדונו כבר בבתי הדין לעבודה.
8.
אם לא די בכל האמור לעיל – הרי שבניגוד לטענות המבקשת, ניכר כי המשיבה איפשרה למבקשת להגיש את תביעת החוב, ובמסגרת זו נדונו טענותיה שוב לגופן – ונדחו. ככל שהיו למבקשת השגות בעניין זה, היה עליה להגיש ערעור על הכרעת המפרקת בתביעת החוב, כפי שצוין בגוף החלטת המפרקת בעניין תביעת החוב (ראו סעיף 62 להחלטת המפרקת).
9.
הבקשה שבפנינו נדחית, אפוא. בנסיבות העניין המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 4,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"א באייר התשע"ט (26.5.2019).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט