בג"ץ 7070/99 אקקי פרטיה נ. שר הפנים

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (כב' השופטים י' זמיר, ד' דורנר וע' ר' זועבי) בבג"ץ 5299/97, שניתן ביום 4.10.99.

1.עניינו של פסק הדין בהחלטתו של המשיב מס' 1, שר הפנים ("השר"), לבטל את אשרת העולה ואת האזרחות של העותר מס' 1 ("העותר") ולגרש אותו ואת אשתו, העותרת מס' 2 ("העותרת"), מישראל. זאת על בסיס הממצאים הבאים (שאינם שנויים במחלוקת): העותר, שאינו יהודי, נישא לעותרת, שאף היא אינה יהודיה, ברוסיה. התגרש ממנה בטרם חלפה שנה לנישואיהם, התחתן עם יהודיה בחלוף עשרה ימים מגירושיו, עלה עמה ארצה, קיבל אשרת עולה ואזרחות, ואז התגרש מאשתו היהודיה (לאחר סכסוכים אלימים שהחלו חודשים ספורים לאחר הגעתם לישראל). זמן לא רב לאחר הדברים האלה הגיעה העותרת ( אשר נישאה, בינתיים, לבנו של העותר והתגרשה ממנו ואשר עמדה בקשר מכתבים רציף עם העותר כל העת) לישראל. כעבור חמישה ימים ממועד הגעתה נישאה לעותר. על סמך עובדות אלו הגיע השר למסקנה, כי נישואי העותר לאשתו היהודיה לא נועדו אלא כדי להקנות לו אזרחות ישראלית ולאפשר לו להביא לישראל את העותרת ולהקנות גם לה אזרחות.

2.בית המשפט העליון דחה את העתירה נגד החלטה זו, בקבעו, כי השר פעל מכח סמכותו לפי סעיף 11 (ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952- (להלן: "החוק") הקובע:

"שר הפנים רשאי בהחלטה מנומקת לבטל אשרת-עולה ותעודת-עולה שניתנו לפי חוק השבות, התש"י1950-, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות . "

לעניין זה קבע בית המשפט העליון, כי בפני השר הובאו ראיות מנהליות מספקות לביסוס החלטת הביטול. בהתייחסו לראיות הנדרשות קבע בית המשפט כי, הגם שזכות האזרחות היא זכות יסוד שכדי לבטלה נדרשות "ראיות חזקות", די לעניין זה בראיות מנהליות, אפילו הן בגדר ראיות נסיבתיות , ובלבד שהן ברורות ומשכנעות מבחינת האדם הסביר.

3.בעתירה שבפני טוענים העותרים, כי לבד מן ההשלכות האישיות הקשות של פסק הדין לגביהם (העותר, שהוא כבן 67 שנים סובל ממחלת נפש וממחלות פיזיות והעותרת, הצעירה ממנו בכ- 20 שנה אינה עובדת והיא מקדישה את זמנה לטיפול בעותר. לטענתם, הם חסרי כל ואין להם כל רכוש בארץ מוצאם), נודעת לפסק הדין חשיבות רבה, משום שהוא מעגן בפסיקה הסדר חוקי, לפיו ניתן לשלול מאדם את אזרחותו על סמך ראיות מנהליות, בלא שהטענות נגדו נבחנו בהליך שיפוטי המאפשר הבאת ראיות וחקירת עדים. לשיטתם של העותרים, יש להתנות את השימוש בסמכותו של השר מכח סעיף 11 לחוק בקיום הליך פלילי בו ניתן פסק דין חלוט המאמת את הטענות כנגד מי שאת אזרחותו מבקשים לבטל, ולחלופין - להתנות שימוש בסמכות השר בקיומן של "ראוית חותכות" או בעמידה ברף ראייתי גבוה יותר מן הרף הנהוג כיום, וכל זאת - לאחר הבטחת זכות טיעון ושימוע רחבה, לרבות חקירת עדים. העותרים מוסיפים וטוענים, כי פסק הדין נשוא העתירה עומד בסתירה להלכה שנפסקה בבג"ץ 1227/98 אנטון מלבסקי

נ' שר הפנים , לא פורסם, שם נפסק, לטענת העותרים, כי מסירת פרטים כוזבים, כשלעצמה אינה מקימה עילה לביטול אזרחות וכי יש להראות טעמים כבדי משקל נוספים, כגון סכנה לשלום הציבור.

4.לאחר שעיינתי בעתירה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. על פי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-:

"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף."

העותרים לא הצביעו על קיומה של הלכה אותה סתר פסק הדין נשוא העתירה. נסיבותיו של העותר בבג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים

שונות תכלית השינוי מנסיבותיהם של העותרים כאן. וממילא לא נקבעה בפסק הדין שם ההלכה שלקיומה טוענים העותרים. בית המשפט אכן התחשב, שם, גם במסוכנותו של העותר. אולם לא קבע, כי מסוכנות זו היא נימוק בלעדו אין לשלילת אזרחות העותר. לאמיתו של דבר, תרעומתם של העותרים אינה על כך שבית המשפט העליון חידש הלכה, אלא על כך שלא חידש הלכה ולא סטה מהלכה קיימת ומושרשת לעניין הראיות המספיקות לשלילת אזרחות שהושגה על-ידי מתן ידיעות כוזבות (וראו, לדוגמא: בג"ץ 1227/98 מלבסקי

הנ"ל , וכן בג"ץ 2394/95 מוצ'ניק נ' שר הפנים , פ"ד מט (3) 274). הם העלו את טענותיהם לעניין זה בפני בית המשפט העליון - ונדחו. בנסיבות אלו, עתירתם לדיון נוסף אינה אלא נסיון לערער על פסק דינו של בית המשפט העליון (ולשנות את ההלכה המבוססת עליה הסתמך) - ולא לכך נועד הדיון הנוסף:

"דיון נוסף אינו ערעור נוסף (דנ"פ 3489/93, יאיר אור נ. מדינת ישראל

- לא פורסם); קרי, אין הוא כלי להעברתו של פסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בשלושה, בשבט הביקורת של ערכאה נוספת, אך ורק בשל כך שנותרו ספקות לגבי נכונות או סבירות התוצאה (ד"נ 21/58, כהן נ. היועץ המשפטי, פ"ד יג 234)" (דנג"ץ 2751/94 לשכה אחרת נ' שר החוץ , פ"ד מח (5) 543; ראו גם דנג"ץ 6490/96 אמיר נ' אמיר , פ"ד נ (5) 55, דנג"ץ 4343/98 יוסף ס. כהן, עו"ד נ' הממונה על מחוז הדרום , טרם פורסם)

מן הטעמים הללו, העתירה נדחית.