דנג"ץ 4343/98יוסף פ.כהן עו"ד נ. הממונה על מחוז הדרום משרד הפנים

1.העותר פנה לבית משפט זה בעתירה למתן צו-על-תנאי. עניינה של העתירה היה פרשנותו של סעיף 120(8) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "החוק"). השאלה שהעמיד העותר לדיון היתה, אם פסול לכהן כחבר מועצה גם מי שהוכח לגביו כי ביצע עבירה פלילית, אך בה בעת לא הורשע בפסק דין. בפסק דין מיום 23.6.98 הוחלט (כב' השופטים: ת' אור, מ' חשין, י' טירקל) לדחות העתירה. בית המשפט קבע, כי משמעות התיבה "חוייב" שבסעיף 120(8) לחוק הינה הרשעה בדין ולא פסק דין הקובע כי העבירה בוצעה אך אינו מרשיע את הנאשם.

2.בפני עתירתו של העותר לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה. טוען העותר, כי ההלכה שיצאה מלפני בית משפט זה הינה חדשנית ועומדת בסתירה להלכות קודמות בעניין זה. טוען העותר, כי על פי תכלית החקיקה צריך היה בית משפט זה להגיע למסקנה אחרת מזו שאליה הגיע לבסוף, ולפיה גם מי שלא הורשע בפסק דין יהא בגדר מי ש"חוייב" כמשמעו בסעיף 120(8) לחוק ויפסל לכהונה כחבר מועצה. כך, מדגיש העותר, ינתן המשקל הראוי לאינטרס בדבר אמון הציבור במשרתיו וברשויות השלטון וימנע מצב בו נבחר ציבור - או מועמד לתפקיד מעין זה - יודה באשמה פלילית ובהיעדר הרשעה - יוכל להיבחר כשליח ציבור.

3.לאחר שעיינתי בעתירה ובחומר שצורף לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. העילות לעריכתו של דיון נוסף בפסק דין של בית משפט זה קבועות בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. על פי עילות אלה, נדרש העותר לבסס חדשנות מיוחדת בפסק הדין או סתירה להלכות קודמות. גם אז אין עדיין הכרח בעריכתו של דיון נוסף והדבר מסור לשיקול דעתו של הנשיא או השופט הדן בבקשה. במקרה שבפני לא מצאתי בטענות העותר משום עילה לקיומו של דיון נוסף. עיון בטענות אלה מראה, כי עניינן אינו אלא ערעור נוסף וחזרה על טענותיו בפני הרכב שופטי בית משפט זה. שופטי ההרכב הציבו זו כנגד זו את הפרשנות המוצעת על ידי העותר ואת זו שהוצעה על ידי המשיבים, ובפסק דין מנומק הכריעו וקיבלו את פרשנותם של המשיבים. ברי כי דעתו של העותר אינה נחה מתוצאה זו, אולם אין בעובדה זו כשלעצמה משום עילה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין, ועל כן דין העתירה להידחות.

העתירה לדיון נוסף נדחית.