פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"פ
8375/99 - א'
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
ה
עותר
:
יהונתן בן-ישי
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
עתירה
לדיון נוסף על החלטתו של בית המשפט
העליון
ברע"פ 5268/99 מיום 16.11.99 שניתן
על
ידי כבוד השופטים: מ' חשין, י' טירקל,
א'
ריבלין
ובקשה
לעיכוב ביצוע
בשם
העותר: עו"ד זכי כאמל
החלטה
בפני עתירה לדיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופטים מ' חשין, י' טירקל וא' ריבלין) מיום 16.11.99 ברע"פ 5268/99.
1.העותר הורשע בבית-משפט השלום בבאר-שבע בשתי עבירות של תקיפת קטין וחסר ישע בידי האחראי עליו (עבירות לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז1977-) ובעבירה של תקיפת-סתם, איומים והדחה בחקירה (עבירות לפי סעיפים 379, 192 ו- 245(ב) לחוק העונשין). בית משפט השלום גזר את עונשו לתקופה של 18 חודשים מאסר בפועל ול12- חודשים מאסר על-תנאי. ערעורו לבית-המשפט המחוזי נדחה. וביום 16.11.99 דחה בית המשפט העליון את בקשת רשות הערעור שהגיש.
בהחלטתו קבע בית המשפט העליון:
"קראנו בתשומת לב את טיעוניו הארוכים בכתב של בא-כוח המערער, ושמענו בקשב-רב-קשב את טיעוניו בעל פה. אחרי כל אלה לא נמצא לנו כי עניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית המזכה אותו בדיון בערכאה שלישית. אכן, עורך הדין כמאל עשה כמיטבו כדי לשכנענו כי הבקשה שלפנינו מעוררת שאלות משפט הראויות לדיון בפנינו, ואולם דעתנו היא כי כל שאלות אלו אין הן בעיקרן אלא שאלות עובדה, ומכל מקום אין הן מעוררות שאלות משפט עקרוניות. אנו דוחים איפוא את הבקשה למתן רשות ערעור."
לפיכך, נקבע, כי העותר יתייצב לריצוי העונש שהוטל עליו ביום 26.11.99.
2.היום (25.11.99) הונחה בפני עתירת העותר לקיום דיון נוסף בעניינו, ויחד עמה - גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו עד להכרעה בעתירה. בעתירתו הוא טוען, כי הערכאות שדנו בעניינו לא נתנו דעתן די הצורך לאפשרות שהעותר לוקה בנפשו וכי על בית משפט השלום היה למנות לו סניגור. עוד הוא טוען נגד סירובן של ערכאות הערעור להתיר לו להביא ראיות חדשות. לשיטתו, מעוררות טענותיו שאלות משפטיות חשובות הנוגעות להשלכות היותו של נאשם חולה נפש או לקוי בשכלו על חובת הייצוג, וכנגזרת מכך - משמעותו של היעדר ייצוג. עוד הוא מעורר שאלות הנוגעות להבאת ראיות בשלב הערעור, שעה שהנאשם לא היה מיוצג כראוי בערכאה ראשונה.
3.דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- קובע, כי:
"נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש,לדעתם, מקום לדיון נוסף . "
בית המשפט העליון שדחה את בקשת רשות הערעור שהגיש העותר לא פסק כל הלכה ולא נדרש לגוף השאלות שמעורר העותר. הוא דחה את בקשת רשות הערעור בהחילו הלכה קיימת ומבוססת הנוגעת לתנאים שבהתקיימם תינתן רשות ערעור. החלטתו אינה אלא החלה של הלכה זו על טענותיו העובדתיות והמשפטיות של העותר, וככזו אין היא מהווה "הלכה שנפסקה" (וראו: דנג"ץ 5456/96 עזרא יצחק נ'
שר החינוך , לא פורסם, דנג"צ 4757/93 פדרמן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מח(5) 359). העותר מבקש למעשה לערער על שיקול דעתו של בית המשפט העליון ועל האופן בו הוחלה ההלכה - ולא לכך נועד הדיון הנוסף. כבר פסקנו לא פעם, כי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" וראו, לדוגמא: דנג"ץ 4343/98 יוסף ס. כהן, עו"ד נ' הממונה על מחוז הדרום , טרם פורסם, דנ"א 4899/97 פלוני
נ' היועץ המשפטי לממשלה , טרם פורסם; דנ"א 3067/97 חביב אלי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם).
מטעמים אלה, דין העתירה להידחות. ממילא בטל הצורך להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ט"ז בכסלו התש"ס
(25.11.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99083750.
A01
/דז/