בג"ץ 7093/02 אבו אל פילאת סרי נ. לשכת העתונות הממשלתית

העותר מבקש כי נורה למשיבה - לשכת העתונות הממשלתית - להעניק לו תעודת עתונאי. המשיבה היא יחידה במשרד ראש הממשלה, אשר בין יתר פעולותיה מעניקה תעודות ואישורים לעתונאים ולצלמי עתונות על-פי כללים מנחים שקבעה לעצמה. האישורים והתעודות הניתנים על-ידי לשכת העתונות, אינם בגדר תנאי או רשיון לעסוק בעתונות, אולם יש להם ערך מעשי עבור אנשי עתונות. התעודה מאפשרת למחזיק בה גישה נוחה למקומות מסוימים, ומקלה, בין היתר, על הכניסה למשרדי ממשלה ומסיבות עתונאים רשמיות.

מלכתחילה פנתה סוכנות ידיעות זרה למשיבה בבקשה להעניק לעותר תעודת עתונאי ונימקה את בקשתה בכוונה להעסיק את העותר. בקשת סוכנות הידיעות סורבה ובהודעת הסרוב צויין כי הבקשה נדחתה מטעמים בטחוניים. על החלטה זו השיג העותר עצמו בפני מנהל לשכת העתונות הממשלתית, והשגתו הועברה לטפול לשכת היועץ המשפטי למשרד ראש הממשלה. כיוון שהתשובה להשגה בוששה לבוא, פנה העותר לבית משפט זה, כדי שיורה למשיבה להעניק לו את התעודה המבוקשת. בתגובתה לעתירה השיבה המדינה בזו הלשון:

"בבדיקה עדכנית שנערכה נמצא כי אכן קיימת מניעה בטחונית ממשית ביותר, המצדיקה שלא להנפיק לעותר תעודת עתונאי, כיוון שקיימת קירבה לודאות שאם יחזיק העותר בתעודת עתונאי יסכן הדבר במידה ממשית וקשה את בטחון המדינה ואת שלום הציבור".

המדינה הוסיפה בתגובתה, כי מסקנתה זו מבוססת על מידע אמין שאין ניתן לחשוף כל פרט ביחס אליו. בא-כח המדינה הודיע כי יש מצדו נכונות להציג את המידע בפני בית המשפט במעמד צד אחד וזאת כמובן, בהסכמת בא-כח העותר.

בדיון שלפנינו טען בא-כח העותר כי המדינה לא הראתה טעם משכנע לסרובה להעניק לו תעודת עתונאי, וטען כי לשכת העתונות אינה רשאית לפגוע בזכותו לחופש עיסוק בלי להראות טעם מספיק לכך. הצענו לבא-כח העותר כי נעיין בחומר המודיעיני אשר שימש תשתית לסרוב המשיבה, אך הוא דחה את ההצעה וביקש מאתנו לתת החלטתנו בלא שנעיין במידע הבטחוני שהמדינה מייחסת לעותר.

בנסיבות העניין ונוכח עמדתו של בא-כח העותר, דין העתירה להדחות. ההנמקה שניתנה לסרוב להעניק לעותר תעודת עתונאי נוסחה בלשון חריפה וחד משמעית. לטענת המשיבים מבוסס הסרוב על סכנה ממשית וקשה לבטחון המדינה ברמת הסתברות הקרובה לודאי. לכאורה, חזקה על המשיבה כי פועלת היא במסגרת סמכויותיה כדין ועל פני הדברים, לא ראינו כל סיבה לחשוד כי חזקת הכשרות אינה מתקיימת, וכי המשיבה מתנכלת לעותר מטעמים לא עניניים; טענה כזו אף לא נטענה בפנינו. לפיכך, בשים לב לסוג הפגיעה ממנה נפגע העותר כתוצאה מהסרוב, שאינה פגיעה בזכותו לעסוק במקצוע ובהתחשב בכך שבא-כח העותר דחה את נכונותינו להעביר תחת שבט הביקורת את התשתית העובדתית שביסוד הסרוב, דין העתירה להדחות.