בג"ץ 712/16 פלוני נ. נציבות שרות המדינה

השופטת ד' ברק-ארז :

1.עניינה של העתירה שבפנינו בטיפול בלתי מספק, לפי הנטען, בתלונות שהגישו העותרות למשיבה 1, נציבות שירות המדינה (להלן: הנציבות ), בגין הטרדה מינית ועבירות מין שביצע בהן, כך נטען, המשיב 3, בעל תפקיד בשירות המדינה, במסגרת של יחסי מרות במקום עבודה. העותרות טוענות כי אף לאחר הגשת התלונות על ידן הן נאלצות להמשיך ולעבוד עם המשיב 3, וכי מאז התלוננו הן סובלות מהתנכלויות ומהרעה בתנאי העסקתן. כמו כן, הן טוענות כי ההודעה שנמסרה להן בדבר סיום הטיפול בתלונות – שבה צוין כי המשיב 3 ננזף במסגרת הליך משמעתי פנימי – לא לוותה בהנמקה נוספת.

2.על בסיס טענות אלה פירטו העותרות סעדים שונים, ובכלל זה הן ביקשו: להורות לנציבות לנמק את סיבת הסגירה של תלונתן וכן להמציא להן חומרים שונים הנוגעים להליכים שהתקיימו בעניינו של המשיב 3; להורות למשיב 2, הוא המשרד הממשלתי המעסיק את העותרות והמשיב 3, להעביר את המשיב 3 למקום עבודה אחר; להשיב את תנאי עבודתן של העותרות למצב שהיה בטרם הגישו את תלונתן; ולהורות לנציבות להשיב על השאלה מהי הדרך להגשת ערר על החלטה שעניינה סגירת תיק תלונה בגין הטרדה מינית בשירות המדינה. בנוסף לסעדים העיקריים, ביקשו העותרות גם הוצאת צו ביניים שעניינו הרחקת המשיב 3 ממקום העבודה ויצירת "סביבת עבודה מוגנת" לעותרות עד תום ההליך.

3.לאחר הגשת העתירה התבקשו הצדדים להתייחס לשאלה האם לעותרות עומד סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה, והם הגישו את עמדתם בעניין זה בכתב. העותרות השיבו בעניין זה כי העתירה עוסקת ב"סוגיה מנהלית טהורה של רשות מרשויות המדינה" וכי היא "איננה מעלה שאלות בעניין יחסי העבודה ועילתה איננה יחסי עובד מעביד". לעומת זאת, המשיבים ציינו כי העתירה היא מוקדמת, בכל הנוגע לחלק מן הסעדים, בשים לב לעובדה שנושא העתירה מתברר במסגרת חקירה משטרתית; כי בקשת העיון מתייחסת לחומרים שבהם נעשה שימוש במסגרת החקירה; וכי פנייה של העותרות ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה בעניין נבחנת על ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. כמו כן, נטען כי ביחס לחלק מן הסעדים עומד לעותרות סעד חלופי בבית הדין לעבודה.

4.לאחר שעיינו בעתירה ובהודעות המשלימות שהוגשו הגענו למסקנה כי הדין עם המדינה בעניין זה וכי על העתירה להימחק – בחלקה מחמת קיומו של סעד חלופי ובחלקה מחמת היותה מוקדמת, וזאת כמובן מבלי לחוות בעניינה כל דעה ומבלי לגרוע מהחשיבות הנודעת לבחינת הטענות המועלות בה.

5.בכל הנוגע לטענות שעניינן זכויותיהן על העותרות במקום עבודתן וטענות ההתנכלות, נתונה לבית הדין לעבודה מכוחו של החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 (ראו: סעיפים 7 ו-10 לחוק). העותרות, מסיבות שלא הובהרו, כלל לא התייחסו

להוראותיו של חוק זה בהודעה המשלימה מטעמן, אלא הסתפקו בהפניה כללית לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. אם כן, אנו סבורים שלעותרות קיים סעד חלופי בדמות פנייה לבית הדין לעבודה. חשוב להטעים כי דיון בטענות מסוג זה בבית הדין לעבודה הוא אף נכון יותר גם מן הבחינה העניינית, מאחר שהוא נדרש, לפחות באופן חלקי, לבירור עובדתי מן הסוג שאינו אפשרי על-פי סדרי הדין בבית משפט זה.

6.לעומת זאת, בכל הנוגע לטענה של עיון בחומרי החקירה העתירה היא מוקדמת בשל קיומה של חקירת משטרה והשימוש בהם במסגרתה.

7.ראוי להוסיף, כי הטענה שעניינה האפשרות להגיש ערר על החלטה לסגור תיק בגין הטרדה מינית של עובדת מדינה הועלתה במסגרת בג"ץ 7236/15 שעודנו תלוי ועומד בבית משפט זה. מבלי לחוות דעה בעניין זה ברור כי בענייננו הטענה האמורה היא אך אחד ההיבטים של העתירה, ולאו דווקא העיקרי שבהם.

8.בפני העותרות פתוחה הדלת לשוב ולנקוט בהליכים, בהתאם להתפתחויות.

9.סוף דבר: העתירה נמחקת. בנסיבות העניין לא ראינו לתת צו להוצאות.