פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ 7141/20
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט א' שטיין
העותרות:
1. מועצה אזורית חוף כרמל
2. מועצה אזורית עמק חפר
3. מועצה מקומית זיכרון יעקב
4. מועצה מקומית ג'סר-א-זרקא
5. עיריית חדרה
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2. יו"ר המועצה הארצית
3.
מנהלת מינהל התכנון ויו"ר הוועדה לשמירה על הסביבה החופית
4. הוועדה לשמירה על הסביבה החופית
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרות:
עו"ד תומר מירז
בשם המשיבים:
עו"ד אודי איתן; עו"ד יובל
שפיצר
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן :
1.
עתירה זו נסובה בעיקרה על החלטת הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (להלן: הוועדה ) מיום 25.12.2019 לאשר ולאמץ את "מסמך מדיניות למרחב הימי של ישראל". העותרות מבקשות להורות על ביטול ההחלטה, וכן מתבקשים סעדים נוספים הכרוכים בסוגיה זו. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים נטען כי דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. למעלה מן הצורך הוסף, בנפרד מהאמור, כי ניתן יהיה לעתור לבית משפט זה, בהתייחס להוראות שבמסמך, אגב החלטות קונקרטיות שיתקבלו בעתיד. בתגובתם הבהירו המשיבים גם כי הם שומרים על כל טענותיהם, אם אכן תוגש עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים, לרבות טענות סף. בהודעה מטעם העותרות, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 3.3.2021, נטען כי – חרף טענות המשיבים – ראוי כי בית משפט זה יידרש לעתירה, הן בשל כך ששר הפנים אישר למשיבים 3-2 לפרסם את מסמך המדיניות ובשל פרסומים בתקשורת שהמסמך "אושר בממשלה" (וממילא חלים חריגים הקבועים בסעיף המסמיך את בתי המשפט לעניינים מינהליים לדון בענייני תכנון ובניה); הן בשל החשיבות הציבורית והכלל ארצית שבעתירה; הן בשל חשש שעתירות שונות יתבררו לפני מותבים שונים בבתי המשפט לעניינים מינהליים, ואלה האחרונים עלולים להגיע להכרעות שונות.
2.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי ממש בטענה בדבר קיומו של סעד חלופי. סעיף 10(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: התוספת הראשונה לחוק ) קובע את גדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בענייני תכנון ובנייה בזו הלשון:
(א)
עניני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, למעט לפי פרק י': פיקוח, אכיפה ועונשין, ולפי חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים לדיור (הוראת שעה), התשע"ד-2014, ולמעט החלטות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים או שר האוצר.
הוועדה כוננה בהתאם להוראות סעיף 2 לתוספת השנייה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ההחלטה נושא העתירה נופלת אפוא בגדר ענייני תכנון ובנייה, ואין היא נופלת בגדר החריגים שפורטו בסעיף 10(א) לתוספת הראשונה לחוק, שכן על אף טענות העותרות, במוקד העתירה עומד מסמך מדיניות של המשיבה 3, ולא החלטה של שר הפנים או החלטת ממשלה.
3.
כאן גם מקום להידרש לטענתן הנוספת של העותרות שלפיה גם אם סמכותו של בית משפט זה לדון בעתירה היא משום סמכות מקבילה, ראוי שהסוגיות שהתעוררו בה תתבררנה על ידו, נוכח חשיבותן הציבורית. לא מצאתי כי המקרה שלפנינו, על מאפייניו הפרטניים, בא בגדרי המקרים החריגים שבהם נידרש לעתירה כערכאה ראשונה חרף קיומו של סעד חלופי; וזאת גם אם במקרים אחרים מצא בית משפט זה – בגדר סמכותו המקבילה – לקיים דיונים בנושאים בהם עומדת לו סמכות מקבילה. החלטתו של בית משפט זה להידרש לעתירה חרף קיומו של סעד חלופי, הינה פרי החלטה קונקרטית בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, אך נקודת המוצא היא דיון בערכאה שלה הוקנתה הסמכות הפרטיקולרית, להבדיל מעשיית השימוש בסמכות המקבילה אשר מוקנית לבית משפט זה. זאת, נוכח שיקולים כלליים שעניינם התכלית שלשמה נחקק חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אשר העניקה לערכאות אלו סמכות מקבילה לערוך ביקורת שיפוטית על מעשי המינהל, ונועדה ליצור ערכאה דיונית ראשונה לדיון בעניינים מינהליים (בכפוף, כמובן, לסייגים שנקבעו), תוך שזכות הערעור לבית משפט זה – נשמרת (ראו בג"ץ 7501/17 המוקד לפליטים ולמהגרים נ' שר הפנים , פסקה 13 (9.5.2018) וההפניות שם). עוד אוסיף כי במקרה שיוגשו עתירות שונות לבתי המשפט לעניינים מינהליים, כמובן שלא תהיה מניעה מלבקש את איחוד הדיונים, בנתון לסדרי הדין המקובלים, וכאמור, בכל מקרה, נתונה לצדדים להליך זכות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים.
בהינתן קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים, אנו דוחים אפוא את העתירה על הסף מטעם זה. למותר לציין כי אין אנו נדרשים לגופם של דברים, וכל טענות הצדדים (לרבות טענות הסף של המשיבים) שמורות להם.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ו באדר התשפ"א (10.3.2021).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט