בג"ץ 7150/99 הואקף המוסלמי נ. מינהל מקרקעי ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערבון.

1.ביום 4.11.99 נמסרה למבקש הודעה לפיה עליו להפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח תוך 15 יום. המבקש לא מילא אחר הודעה זו וביום 30.12.99 הורתה כב' הרשמת מאק-קלמנוביץ למבקש ליתן טעם תוך חמישה ימים מדוע לא תידחה בקשתו, לפי הוראות תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. החלטה זו הומצאה למבקש ביום 18.1.00. המבקש לא נתן טעם כאמור ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד להפקדת הערבון. חלף זאת בחר לנסות להפקיד את כספי הערבון ביום 20.1.00 בקשתו נדחתה על ידי המזכירות ולפיכך הוגשה הבקשה שבפני.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי סבר בתום לב, כי נוכח החלטת כב' הרשמת מיום 30.12.99 יוכל לתקן את המעוות על ידי הפקדת כספי הערבון תוך חמשת הימים שנקצבו בהחלטה. כעת הוא מבקש, כי תינתן לו ארכה של ימים ספורים להפקדת הערבות.

3.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, לא נתן המבקש טעם לאי מחיקת בקשת רשות הערעור, לא נימק את הסיבה לאי הפקדת הערבון במועד, גילה זלזול בבית המשפט ומטעם זה דין בקשת רשות הערעור להידחות.

4.אכן, התנהגותו של המבקש במסגרת ההליך היא תמוהה. לא הובא בפני כל הסבר לאי הפקדת הערבון במועד, לא הובא בפני טעם של ממש לאי מחיקת בקשת רשות הערעור בנסיבות אלו ואף נסיונו של המבקש לרפא את מחדלו על ידי הפקדת הערבון באיחור של חדשיים בלא כל הנמקה מעיד, לכאורה, על זלזול בבית המשפט ובהחלטותיו. במקרה רגיל, די היה בכל אלה על מנת להביא למחיקת בקשת רשות הערעור. עם זאת מצאתי לנכון, בנסיבותיו החריגות של המקרה, להיעתר בכל זאת לבקשה להארכת המועד להפקדת הערבון.

5.מעין בבקשת רשות הערעור עולה, כי היא נוגעת לחלקת קרקע בנצרת המצוייה, מזה כשנתיים, במוקד מחלוקת קשה, בין עדתית ובין דתית. הדיה של מחלוקת זו חרגו זה מכבר מגבולותיה של העיר נצרת, ואף מגבולותיה של ישראל. היא אף נדונה, בהזדמנות קודמת בבית המשפט העליון (במסגרת בג"ץ 2777/98). בתי המשפט שנדרשו לסוגייה נשוא בקשת רשות הערעור עשו זאת באריכות (כל אחד מפסקי הדין משתרע על למעלה מעשרים עמ') והגיעו לתוצאות סותרות. דומה בעיני, כי במקרה מעין זה, לא יהא הדבר ראוי, כי בית המשפט העליון יימנע מלהידרש לסוגייה אך מחמת מחדליו (חמורים ככל שיהיו) של המבקש. כנגד האינטרס הציבורי בקיום הליכים שיפוטיים יעילים ובמניעת עיכובים ושהיות בהליך השיפוטי (וראו: בש"א 3780/98 גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625) ניצב, במקרה חריג זה , אינטרס ציבורי, שאינו נופל בהכרח במשקלו, למתן אפשרות למיצוי ההליכים השיפוטיים בסוגייה טעונה זו. תפישתי זו מתחזקת נוכח העובדה שמחדלו של המבקש מתמקד באי-עמידה במועדים שנקבעו בהודעת המזכיר הראשי - ולא במועדים שנקבעו בחיקוק ונוכח העובדה שאי הפקדת הערבון לא גרמה נזק למשיב, שממילא היה מודע לעצם הגשת בקשת רשות הערעור.

6.עם זאת, בנסיבות המקרה, בהן לא הראה המבקש כל טעם ממשי למחדליו, שומה עליו לשאת בהוצאות המשיב ולפיכך אני מחייבו לשלם למשיב אתהוצאות הליך זה בסך 3,000 ש"ח.

המבקש יהיה רשאי להפקיד את הערבון שהושת עליו תוך חמישה ימים ממועד המצאתה של החלטה זו.