בג"ץ 7159/10 בנימין גרוסמן נ. שר הבטחון

השופט ח' מלצר :

1.

עניינה של עתירה זו בשתי החלטות שהתקבלו על ידי המשיבים: הראשונה עוסקת בקביעת נכותו של העותר, המוכר כנכה צה"ל, בגין פגיעה בעינו ו השנייה , יש בה סירוב של רופא מוסמך מטעם אגף השיקום במשרד הביטחון לאשר לעותר מימון משקפי ראייה בגין הפגימה הנטענת בעינו.

2.

העתירה הוגשה בתאריך 5.10.2010. עוד באותו יום התבקשו המשיבים להגיב לעתירה ולכלול בתגובתם התייחסות לסוגיית הסמכות וכן לנסיבות המיוחדות של המקרה (ראו: החלטתי מתאריך 5.10.2010). ככל הנראה בעקבות שביתת הפרקליטים, לא הוגשה התגובה במועדה (לאחר שכבר ניתנה אורכה למשיבים, עוד לפני שביתת הפרקליטים). נוכח בקשותיו החוזרות ונשנות של העותר, החלטתי בתאריך 8.12.2010 להעביר את העתירה, בהיעדר תגובה מטעם המדינה, לדיון בפני הרכב תלתא. העתירה נקבעה לדיון לתאריך 6.4.2011.

3.

בתאריך 20.1.2011 הגישו המשיבים את תגובתם המקדמית ובגדרה ביקשו לשקול שוב את ההחלטה להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב, וזאת מחמת קיומו של סעד חלופי – ערעור בהתאם למסלולים הקבועים ב חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן:

חוק הנכים ). עוד נטען כי על ההחלטה שלא ל אשר מימון משקפי ראייה לעותר ניתן להשיג על דרך של עתירה בפני בית המשפט

לעניינים מינהליים, וזאת בהתאם לאמור בפרט 26(2)(1) לתוספת הראשונה ל חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 . לחילופין טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות גם לגופה.

4.

בהחלטתי מתאריך 23.1.2011 איפשרתי לעותר להשיב לתגובה המקדמית ובתשובתו הוא שב והעלה את טענותיו מן העתירה. בהתייחס לקיומו של סעד חלופי טען העותר כי המשיבים מתעלמים מהחלטות שקיבלו בעבר וכי לשיטתו לוועדה הרפואית לפי חוק הנכים אין סמכות כלשהי לדון בטענותיו הנוכחיות.

5.

בניסיון לקדם את יישוב המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, ביקשתי בתאריך 31.1.2011 מן המשיבים להודיע האם בנסיבות העניין ונוכח העובדה שבעבר אושר לעותר מימון משקפיי ראייה, הם יהיו מוכנים, לפנים משורת הדין, להמשיך במימון משקפי הראייה שלו. העותר התבקש להודיע, לאחר קבלת עמדת המשיבים, האם הוא עומד על עתירתו. בתאריך 8.2.2011 הודיעו המשיבים כי יסכימו לאשר באופן חריג וחד פעמי מימון של זוג משקפיים אחד לעותר, וזאת נוכח הבנת מצבו המיוחד ומבלי שיהיה בכך כדי להשליך על החלטות בעניינם של נכים אחרים. המשיבים הדגישו כי לגישתם העותר איננו זכאי למימון משקפי ראייה, שכן קשיי הראיה שלו אובחנו כבעיה על רקע נפשי ולא על רקע פיזיולוגי. בשלב זה הודיע העותר כי הוא מבקש לעמוד על עתירתו וחזר והעלה את הטענות שהועלו על ידו בכתבי בי-דין קודמים שהגיש.

6.

נוכח השתלשלות הדברים שתוארה לעיל, ובפרט לאור הסכמת המדינה לאשר לעותר מימון של זוג משקפיים נוסף והטענות כבדות המשקל שהעלתה בדבר קיומן של ערכאות חלופיות לבירור תעצומות העותר, ככל שיש בהן ממש, הכל כאמור בתגובה המקדמית של המדינה– דין העתירה להימחק על הסף . הנה כי כן, ככל שהעותר, שאיננו מיוצג , יבחר לעמו ד על טענותיו (ומבלי להביע עמדה בדבר, מומלץ כי העותר ייוועץ ב עורך דין

טרם שיחליט על ניהול הליכים נוספים), הרי שקיימות בפניו, בהתאמה, שתי מסגרות מוסמכות אחרות לצורך כך – מסלול ערעורי לפי חוק הנכים (בטענות הנוגעות להיקף הכרתו כנכה צה"ל), או הגשת עתירה מינהלית ל בית המשפט המוסמך (ביחס להחלטה לאשר, או לא ל אשר לו מימון משקפיי ראיה).

7.

זאת ועוד-אחרת. נוכח הסכמת המדינה לממן לעותר זוג משקפי ראייה נוסף, נראה כי העתירה במתכונתה הנוכחית ביחס לעניין האמור –מיצתה בשלב זה את עצמה.

8.

בשים לב כל האמור לעיל – העתירה נמחקת מחמת חוסר עילה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הדיון שנקבע לבירור העתירה– מבוטל בזאת.