בג"ץ 7179/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. ראש ממשלת ישראל

1.לפני בקשה מטעם המשיבים 1-4 למחיקת העתירה ולפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בבקשת העותרת כי המשיב 1, ראש ממשלת ישראל, ימנע מלמנות את המשיבים 5 ו-6 לחברים בוועדת בירור לבדיקת תפקודה של הרשות המבצעת בכל הנוגע ללחימה בצפון בקיץ

2006 (להלן: הוועדה). העותרת טענה, כי המשיב 5 מכהן כמנכ"ל רפא"ל, והמשיב 6 מכהן כנציג חברת בואינג בישראל. מאחר ורפא"ל היתה אחת הספקיות הבולטות של אמצעי הלחימה בהם השתמש צה"ל בלבנון, וכן חברת בואינג מהווה אחת הספקיות הגדולות לחיל האוויר של צה"ל, מינויים של המשיבים 5 ו-6 לוועדה יציב אותם במצב של ניגוד עניינים, הפוסל אותם מכהונה בה. העותרת פנתה ביום 30.8.06 אל המשיבים 1-4 בבקשה למנוע את מינויים של המשיבים 5 ו-6 לוועדה.

היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה (להלן: היועצת המשפטית) השיבה בו ביום, כי נושא ניגוד העניינים נמצא בבדיקה בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. בשלב זה הוגשה העתירה דנן. בתגובתם המקדמית טענו המשיבים כי ביום בו הוגשה העתירה דנן הגישה היועצת המשפטית את עמדתה למשיב 4, היועץ המשפטי לממשלה, לפיה לא ניתן לאשר את חברותם של המשיבים 5 ו-6 בוועדה מטעמים של ניגוד עניינים. עמדה זו אושרה על-ידי המשיב 4, ולפיכך הודיע ראש הממשלה למשיבים 5 ו-6 כי לא יוכלו לכהן כחברים בוועדה. לאור זאת טענו המשיבים כי העתירה התייתרה ודינה להימחק. עם זאת ביקשו הם, כי העותרת תחויב בהוצאותיהם בגין עתירה זו. מכן הבקשה שלפני.

2.המשיבים טוענים, כי מיד לאחר שהודיע ראש הממשלה על כוונתו למנות את הוועדה, החלה היועצת המשפטית לבחון את ההרכב המוצע של הוועדה, בדיקה שבסופה הוגשה עמדתה ליועץ המשפטי לממשלה כאמור לעיל. זאת ועוד, עובר להגשת העתירה הודיעה היועצת המשפטית לעותרת כי נושא ניגוד העניינים של כלל המועמדים לכהונה כחברים בוועדה נבדק, ובמסגרת זו נבדקת גם פניתה של העותרת בעניינם של משיבים 5 ו-6. מאחר והעותרת לא המתינה לתום הבדיקה וקבלת תשובת המשיבים טרם הגישה את העתירה, עתירתה הינה מוקדמת. העותרת לא מיצתה את ההליכים בפני הרשות המוסמכת טרם פנתה לבית משפט זה, ולפיכך לא היה כל צורך או הצדקה בהגשת העתירה. לאור זאת טענו המשיבים כי דין העתירה להימחק על הסף, וכי יש לחייב את העותרת בהוצאותיהם.

3.

העותרת בתגובתה, הסכימה למחיקת העתירה לאור קבלת הסעד המבוקש, אולם התנגדה לחיובה בהוצאות. העותרת טוענת, כי בסופו של יום החליט המשיב 4 בנושא ניגוד העניינים הנטען כפי עמדת העותרת בעתירה. לטענתה, העתירה דנן הוגשה כדין בעת שהוגשה. זאת, שכן העותרת פנתה למשיב 4 בדבר טענותיה בעניין הנדון כשבעה ימים עובר למועד בו הייתה אמורה לקום הוועדה, תוך הסכמה מראש לפיה המשיב ייתן תשובתו בעניין בתוך ארבעה ימים. מאחר ותשובה לא נתקבלה, ומאחר וחלף זמן סביר לקבלתה בנסיבות העניין, הוגשה העתירה. העותרת מציינת, כי לו היתה מחכה עד לאחר הקמת הוועדה כדי להגיש את עתירתה, הייתה עלולה לעמוד בפני טענה של שיהוי. העותרת טוענת בנוסף, כי העתירה הופנתה, בין היתר, כנגד המשיב 4, היועץ המשפטי לממשלה. למשיב 4 יש סמכות ייחודית לפרש את החוק עבור הרשות המבצעת באופן שמחייב אותה, ולפיכך יכול היה למנוע את המינויים נשוא העתירה. לפיכך, העתירה כנגד המשיב 4 לפחות לא היתה מוקדמת ולא לקתה באי מיצוי הליכים. לאור כל זאת טוענת העותרת כי יש למחוק את העתירה בלא צו להוצאות.

4.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש למחוק את העתירה כפי המוסכם. כן שוכנעתי, כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות, להתקבל. בעצם פתיחת ההליך נטלה על עצמה העותרת גם את סיכוני דחייתו או מחיקתו, ובכלל זה הוצאות הנגרמות למשיבים. העותרת סברה כי יש מקום להתערבות בית משפט זה בסוגיה הנדונה, והמשיבים נדרשו אפוא להגיש תגובה מקדמית לעתירה. במצב דברים זה, מוטל על העותרת להראות מדוע היתה הצדקה לקיום ההליך תוך גרימת הוצאות למשיבים מלכתחילה, וזאת שעה שבסופו של דבר לא נתברר ההליך לגופו בשל התייתרותו.

במקרה דנן לא עמדה העותרת בנטל זה. אכן, העתירה נועדה למנוע את מינויים של המשיבים 5 ו-6 לוועדה עובר למינויים, משמע נועדה לתקוף כוונה או נטייה של בעל סמכות להחליט עוד טרם קבלת ההחלטה. עתירה מעין זו בה מתבקש סעד תיאורטי בלבד מהווה על פניו עתירה מוקדמת, שהרי בעת הגשת העתירה טרם נתקבלה ההחלטה. כך הדבר במקרה זה, בייחוד בשים לב לכך שפנייתה של העותרת למשיבים נענתה בו ביום בתשובה כי טענותיה נמצאות בבדיקה. אמת, לא פעם עובר קו גבול דק ועדין בין עתירה שהיא מוקדמת, עתירה שמוגשת בעיתה, ועתירה שמוגשת תוך שיהוי, וזאת בעיקר מקום בו מ דובר

בהחלטה שטרם נתקבלה והעותרים מבקשים למנוע את קבלתה מלכתחילה. אולם, גם במצבים מעין אלו, חובה על העותר למצות הליכים טרם פניה לבית המשפט ולעתור רק לאחר שההליכים מוצו ואין מנוס מהכרעה שיפוטית בעניין. הפניה לבית המשפט צריכה אפוא להיעשות במועד סביר. לא מוקדם מדי, ולא מאוחר מדי. שאלת הסבירות בנדון תיבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו.

5.

במקרה זה, כאמור, עמד פרק זמן של שבעה ימים לפחות בין הכוונה שנודעה להקים ועדת ברור לבין המועד שיועד "לפי מיטב ידיעת העותרת" (עמ' 17 סעיף 63 לעתירה) להקמתה בפועל. העותרת פנתה בנדון למשיבים ונענתה כי מתבצעת בדיקה. לדידי, בשלב זה וכל עוד טרם נסתיימה הבדיקה, לא היה מקום לעתור לבית משפט זה. לעניין זה לא מצאתי ממש בהבחנה בין עמדת היועצת המשפטית שבחנה את עניין ניגוד העניינים, לבין עמדת היועץ המשפטי לממשלה שכביכול לא הועברה לעותרת, בייחוד שעה שהבחינה האמורה נעשתה בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה. משהודיעה היועצת המשפטית כי שאלת ניגוד העניינים נבחנת ובהעדר אינדיקציה מספקת כי בדיקה זו לא מבוצעת או שתוצאותיה מצדיקות בירור משפטי לפני ערכאות, לא היה טעם בעתירה לבית משפט זה, שאינה כאמור אלא עתירה מוקדמת. אשר על כן, שוכנעתי כי יש לחייב את העותרת בהוצאות המשיבים בגין הגשת עתירה זו.

6.

אשר לשיעור ההוצאות, הרי שיש לקחת בחשבון הן את מהות העתירה

והנושא הנדון בה, העובדה כי מ דובר בעתירה ציבורית במהותה והעובדה שלא נתקיים דיון לפני הרכב. בשקלול נתונים אלו, תחוב העותרת בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.