בג"ץ 7545/10 עבד אלפתאח בויראת + 7 עותרים נוספים נ. החברה הלאומית לדרכים

העתירה שבכותרת נמחקה לבקשת הצדדים בלא שהתבררה לגופה, וכעת מונחת בפניי סוגיית ההוצאות.

1.

העתירה הוגשה ביום 17.10.2010 והתבקש במסגרתה צו על-תנאי שיורה למשיבות ליתן טעם מדוע הן נמנעות מביצוע עבודות שיפוץ בכביש מס' 6535 המחבר בין כביש 65 צפונה (ואדי עארה) לבין העיר אום אלפחם ומושב מי-עמי דרומה, וזאת בכדי להבטיח את שלום המשתמשים בכביש. בפתח העתירה צוין כי העותרים אינם עותרים לשינוי תוואי הכביש, להרחבתו או לשינוי תוכנית כלשהיא הקשורה לכביש, ולפיכך נטען כי העתירה אינה עוסקת בענייני תכנון ובנייה והיא בסמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק.

2.

בתגובותיהן המקדמיות לעתירה, טענו המשיבות 1-2 כי דין העתירה להידחות על הסף. בתגובות צוין כי העתירה התייתרה עוד בטרם הגשתה, שכן ביום 17.10.2010 – יום הגשת העתירה ובלא כל קשר אליה – אישרה ועדת המכרזים של המשיבה 1 את התחלת העבודות בכביש, והעבודות אמנם החלו להתבצע ביום 20.10.2010. לפי הנטען, תחילת העבודות בוצעה ללא קשר עם הגשת העתירה. עוד נטען כי העותרים נמנעו מלמצות הליכים בטרם פנייתם לבית-משפט זה. המשיבה 1 הוסיפה וטענה כי בית-המשפט הגבוה לצדק אינו האכסניה המתאימה לבירור העניין, שכן יכול ועבודות הסלילה בכביש יחייבו היתרים תכנוניים; וכי לעתירה לא צורפו משיבים נדרשים. הן המשיבה 1 והן המשיבה 2 טענו כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותרים בהוצאותיהן.

3.

בתגובתם מיום 10.11.2010 הודיעו העותרים כי אינם עומדים על עתירתם. עם זאת, נטען כי העתירה הוגשה בשל "סיכון ממשי של חיי אנשים המשתמשים בכביש" וכן "בשל פיקוח נפש", וכי העתירה הוגשה "לאחר שכלו כל הקיצין". עוד נטען כי בעוד שהעתירה הוגשה ביום 17.10.2010, העבודות בכביש החלו ביום 20.10.2010, קרי- מספר ימים לאחר הגשת העתירה, וכי התחלת העבודות בכביש לא הובאה מעולם לידיעת העותרים על-אף שבא-כוחם פנה בקדם-בג"ץ בנושא. לטענת העותרים, הם זכאים לפסיקת הוצאות לטובתם, לאחר שטרחו לפנות לערכאה המוסמכת בכדי למנוע סכנה לכלל ציבור המשתמשים בכביש.

4.

בעקבות הודעת העותרים כי הם אינם עומדים על עתירתם, הוריתי על מחיקת העתירה, וכעת מונחת בפניי שאלת ההוצאות. יוער כי על-אף שאפשרתי לצדדים להשלים טיעוניהם בסוגיית ההוצאות, לא הוגשה תוספת טיעון על-ידי מי מהצדדים, ולפיכך ניתנת הכרעתי על-פי החומר הקיים בתיק.

5.

הכללים בעניין פסיקת הוצאות בתום הליך שהסתיים לבקשת מגישו בלא הכרעה לגופם של דברים, נקבעו בבג"צ 842/93

אלנסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1994), ועיקרם - האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם מוצו ההליכים טרם הגשת העתירה; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד.

6.

בנסיבות העניין, אין מחלוקת בין הצדדים כי מצבו הנוכחי של הכביש הנדון יוצר סיכון למשתמשים בדרך ומצריך עבודות שיפוץ. אף אין מחלוקת כי שלושה ימים לאחר הגשת העתירה, החלו להתבצע עבודות שיפוץ בכביש. לטענת המשיבות, עבודות אלה החלו ללא קשר עם הגשת העתירה. בנסיבות העניין אני רואה לקבל טענה זו, שכן הדעת נותנת כי ההכנות וההליכים המקדמיים שקדמו לעבודות השיפוץ, החלו זמן ניכר לפני תחילת ביצוע העבודות בכביש, וממילא קדמו להגשת העתירה. בהתחשב בכך, לא הוכח כי הגשת העתירה היא אשר הובילה לקבלת הסעד שהתבקש במסגרתה, ולפיכך דין בקשת העותרים לפסיקת הוצאות לטובתם להידחות.

7.

אשר לבקשת המשיבות 1-2 לחיוב העותרים בהוצאותיהן – דין הבקשה

להתקבל. מאחר והעותרים הודיעו כי הם אינם עומדים על עתירתם, עליהם הנטל לשכנע מדוע מלכתחילה היתה הצדקה להגשת ההליך, תוך גרימת הוצאות למשיבות. לא שוכנעתי כי העותרים עמדו בנטל זה. כאמור, העתירה התגלתה כמיותרת שכן עבודות השיפוץ החלו ימים ספורים בלבד לאחר הגשת העתירה ובלא קשר אליה. בנסיבות העניין, טענת העותרים לפיה לא ידעו על תחילת ביצוע עבודות השיפוץ, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את הגשת העתירה מלכתחילה. כידוע, חובה על עותר למצות הליכים בטרם פנייה אל בית-המשפט, ולעתור רק לאחר שההליכים מוצו ואין מנוס מהכרעה שיפוטית (ראו והשוו: בג"צ 7179/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל , פס' 4 (לא פורסם, 4.1.2007)). אינני סבורה כי העותרים עמדו בחובה זו בטרם הגישו את עתירתם. מהחומר שבתיק עולה כי בתחילת יוני 2010 פנו העותרים למשיבה 1 בבקשה לבצע עבודות שיפוץ והרחבה בכביש הנדון. בסוף יוני 2010 פנו העותרים למשיבה 2 באמצעות הליך של קדם בג"צ. ביום 26.8.2010 השיבה לשכת היועצת המשפטית של משרד התחבורה לעותרים כי הכביש הנדון עומד בקריטריונים שנקבעו למימון שדרוגו שיבוצע על-ידי המשיבה 1, וכי הנושא הועבר לאישור תקציבי של משרד האוצר. שלושה ימים לאחר מכן – ביום 29.8.2010 – פנו העותרים לאגף התקציבים במשרד האוצר כדי לברר האם ניתן אישור תקציבי לביצוע עבודות השיפוץ בכביש. העתירה הוגשה בחלוף כחודש וחצי, בטרם ניתן מענה מטעם אגף התקציבים במשרד האוצר, ובלא שהעותרים פנו שוב למשרד התחבורה בניסיון לברר את מצב הדברים בנוגע לביצוע העבודות בכביש. לא נעלמה מעיניי טענת העותרים לפיה עונת הגשמים שעמדה בפתח, עלולה היתה להגביר את הסיכונים שבכביש הנדון. עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות העניין, היה מקום כי טרם הגשת העתירה ינסו העותרים לברר האם חלה התקדמות בטיפול בפנייתם, בהתחשב בכך שנמסר להם כי הכביש מועמד לשיפוץ וממתין לאישור תקציבי. בהקשר זה, יש ממש בטענת המשיבות לפיה פנייה בודדת לכל אחת מהן בטרם הגשת העתירה, לא עלתה כדי מיצוי הליכים מהותי.

ניתן להניח כי לו היו העותרים פונים שוּב למשרד התחבורה לבירור התקדמות הטיפול בנושא, היו מגלים כי עבודות השיפוץ בכביש עומדות להתחיל, והדבר היה מייתר את הצורך בהגשת העתירה. משנמנעו העותרים לעשות כן, ומשהעתירה התגלתה כמיותרת, מן הראוי שהעותרים יישאו בהוצאות שנגרמו למשיבות 1-2 בגין הגשת תגובותיהן המיקדמיות בתיק.

בהתחשב בכך שהעותרים חזרו בהם מעתירתם זמן קצר לאחר הגשתה וכי הדבר חסך דיון והכרעה שיפוטית; ובהתחשב בכך שהמשיבות לא טענו לעניין שיעור הוצאותיהן; יישאו העותרים בהוצאות המשיבות 1-2 בסך 2,000 ש"ח כל אחת .