פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
7188/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותרות:
1. קיבוץ רגבים, אגודה שיתופית חקלאית
2. נוף רגבים בע"מ
נ ג ד
המשיב:
מינהל מקרקעי ישראל
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
י"א בחשון התשע"א
(19.10.2010)
בשם העותרות:
עו"ד יצחק פינק; עו"ד רם צידון
בשם המשיב:
עו"ד אורי קידר
פסק-דין
העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטת המשיב, בעניין הוצאות הפיתוח אותן רשאיות העותרות לגבות ממשתכנים בשטח ההרחבה המתוכננת של קיבוץ רגבים.
בתגובתו המקדמית לעתירה, שטח בא-כוח המשיב את עיקרי מדיניות מינהל מקרקעי ישראל בכל הנוגע להכרה בהוצאות פיתוח בשים לב לצורך למנוע מהישוב שבו מתקיימת ההרחבה לנצל את ההרחבה למטרותיו הכלכליות. לא ראינו להתערב בשאלת המדיניות הכוללת של המינהל והעתירה אף אינה מופנית כנגד המדיניות, אלא כנגד יישומה בנסיבותיהן של העותרות. בעניין זה לא שוכנענו כי המשיב אכן נתן ביטוי הולם לעיקרון שבשמו הוא כה צמצם את אישור סכומי ההשתתפות בהוצאות הפיתוח. במיוחד מתעוררת השאלה ביחס להוצאות הפיתוח בגין עבודות עפר במגרשים בהם אושרה הקמת קירות תמך שבינתיים הכרחית בגלל המבנה הטופוגרפי של השטח, ועל פני הדברים גם אין פסול כי עבודות אלה תתבצענה במרוכז באופן שיכול לייעל ולהיטיב את ביצוע עבודות העפר וככל הנראה גם להוזילן. לא מצאנו גם טעם של ממש בכל הנוגע להיקף ההשתתפות בהוצאות הפיתוח בגין שטחי ציבור, ביחס אליהן אושרה גביית הוצאות פיתוח בגין 7.5 דונם בלבד, אף על פי שבתכנית ההרחבה נכלל שטח של 40 דונם כשטח ציבורי פתוח. המינהל עצמו בהודעתו ציין כי המגבלות הן גמישות ותלויות נסיבות. כאשר ההרחבה יש בה כדי להכפיל את מספר המתיישבים קשה לקבל את המסקנה שמאשרת גבייה של הוצאות פיתוח בשיעור שהוא פחות מרבע השטח. מנגד לא מצאנו על פני הדברים כי המדד לאישור הגבייה צריך להיות זהה להוצאות הפיתוח של המינהל עצמו בעבודות שהוא מבצע בישובים עירוניים. המסקנה מהאמור, שהייתה גם מקובלת על בא-כוח המשיב, שיש לשוב ולקיים עם העותרים בירור נוסף ולהגיע עימם להבנה, ככל שמתאפשר ביחס להכרה בסכומים שניתן לגבות בנושאים שציינו.
בכפיפות לאמור העתירה נדחית.
ניתן היום, י"א בחשון התשע"א (19.10.2010), בפני
באי-כוח הצדדים.
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט