בג"ץ 7236/20 נחם - מושב עובדים של הפועל המזרחי נ. המפקח על המכרות - משרד

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו מכוונת כלפי הפעולות הנעשות ברישיון במחצבת שמשון בהר טוב (הידועה גם כמחצבת דהר אל עירק) (להלן: המחצבה ), והיא הוגשה על-ידי מושב המצוי בקרבת מקום למחצבה (להלן: המושב ). המחצבה נמצאת בבעלותה הפרטית של מלט הר טוב בע"מ, המשיבה 3. רישיון החציבה שהעתירה מכוונת נגדו ניתן על-ידי המשיב 1, המפקח על המכרות (להלן: המפקח ) למשיבה 2, מחצבות שורק (ניהול) בע"מ (להלן: מחצבות שורק ).

2.

בעיקרו של דבר, נטען בעתירה כי רישיון החציבה שניתן למחצבות שורק מאפשר פעילויות הנוגדות את התוכניות החלות במקום: תכנית ת/5/32/47 משנת 1975 (להלן: התכנית ) שהתייחסה ל"הפקת חומרי גלם הדרושים להפקת צמנט במתקני הייצור של מפעל 'נשר' הר-טוב" (סעיף 5 לתכנית); ותכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה, תמ"א 14ב משנת 2018 (להלן: תמ"א 14ב ) שמטרתה מיצוי חומרי הגלם בשטחי המחצבות.

3.

נציין כבר עתה, ולדברים משמעות רבה לצורך ההמשך, כי אין זו העתירה הראשונה שנסבה על הפעילות במחצבה. למעשה, הליכי הרישוי וההתנגדויות הנוגעים למחצבה פורטו בפסק דינו של בית משפט זה אך לאחרונה בבג"ץ 4806/20 חברוני נ' המפקח על המכרות (22.11.2020) (להלן: עניין חברוני ), ומטעם זה איננו חוזרים כאן על מלוא הפרטים הנוגעים לכך. לא למותר להוסיף כי אחד העותרים באותו עניין מתגורר במושב העותר כאן.

4.

בתמצית ייאמר, כי ביום 4.5.2020 הוציא המפקח למחצבות שורק רישיון חציבה חדש שיעמוד בתוקף עד ליום 31.3.2021 (להלן: רישיון החציבה החדש ). ברישיון זה צוין כי הוא מתיר חציבת חומר "טפל" לחציבה הדרושה לצורך הפקת מלט (כאשר בפועל הדברים אמורים בחצץ). לטענת העותר, התנאי אינו עולה בקנה אחד עם האמור בתכנית, בהתחשב בכך שזו מתייחסת לחומרי גלם של מלט בלבד. בהמשך לכך, ביום 11.6.2020 פנו העותרים בעניין חברוני אל המפקח "בשם תושבי האזור" בדרישה לבטל את רישיון החציבה החדש. ביום 23.6.2020 השיבה לשכת היועצת המשפטית במשרד האנרגיה במכתב לעותרים בו צוין, בין היתר, כי המפקח לא התיר כרייה של חומרים טפלים ללא הגבלה.

5.

בשלב זה הוגשה העתירה בעניין חברוני . טענתם העיקרית של העותרים באותו עניין הייתה שהמפקח חרג מסמכותו כאשר נתן את רישיון החציבה החדש בהיותו מנוגד לדין, לתכנית החלה על המחצבה, ואף לתמ"א 14ב. עוד נטען כי למפקח אין סמכות לאשר את מכירת החומר הטפל, אלא רק חציבה לטובת מפעל המלט הסמוך. העותרים טענו עוד כי הענקת רישיון החציבה החדש מנוגדת לפסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 8206/18 עמותת שומרי הסף – התנועה להגנת ערכי שלטון החוק נ' המפקח על המכרות (13.6.2019) (להלן: עניין שומרי הסף ) שנסב אף הוא על הפעילות בתחום החציבה

במקום. מבלי למצות יצוין כי בעניין חברוני הועלו אף טענות נוספות, שהתייחסו בין השאר לאי-הגשתה של תוכנית מפורטת ולהליכה ב"מסלול עוקף". טענות אלה נדחו. בהתייחסו לדברים כתב השופט א' שטיין כך:

"לאחר שבחנתי את השתלשלות העניינים, נחה דעתי כי החלטת המפקח ניתנה על בסיס שיקולים מקצועיים. הוכח כי המפקח אף נקט במשנה זהירות כאשר בחר שלא לאשר את חציבת החומר הטפל עד אשר שוכנע, מעבר לכל ספק, כי יש הכרח בחציבתו. הרישיון לחציבת החומר הטפל שניתן לבסוף לבעלות הזכויות במחצבה הינו מצומצם ומתייחס ליחידה גיאולוגית מסוימת בלבד, שלגביה שוכנע המפקח בחיוניות החציבה" (שם, בפסקה 33).

הטענות בעתירה הנוכחית

6.

ביום 21.10.2020, כחודש לפני שניתן פסק הדין בעניין חברוני ובעת שהעתירה באותו עניין הייתה עדיין תלויה ועומדת, הוגשה העתירה דנן, ובצדה בקשה לצו ארעי וצו ביניים. בעיקרו של דבר, ובדומה לטענה המרכזית שהועלתה בעניין חברוני , נטען בהליך הנוכחי כי למפקח אין סמכות לאשר רישיון חציבה החורג מהוראות התכנית המפורטת החלה על המחצבה. לטענת העותר, המפקח לא יכול היה להרשות שימוש "טפל" במחצבה משום שהדבר עולה כדי שימוש חורג או הקלה מהתכנית. העותר טוען עוד כי ברישיון החציבה החדש המפקח התיר הפקה של חומרי גלם נוספים על החומר של אבן גיר למלט, הגם שאלה אינם חומרי חציבה להפקת חומרי גלם הדרושים להפקת המלט, ואף התיר להקצות בתחום המחצבה שטח לעיבוד חומר חיצוני. עוד נטען כי היתרים אלה סותרים את התכנית לפיה הפעילות המותרת במחצבה היא הפקת חומר גלם לצרכי מפעל המלט הסמוך למחצבה בלבד.

7.

עוד טוען העותר כי הפעולה של חציבת גיר למלט שונה בתכלית מהפעולות של חציבה, גריסה ושינוע של אגרגטים בהיבטים של השפעה סביבתית ובריאותית. נטען בהקשר זה כי פוטנציאל הנזק הסביבתי והבריאותי הנובע מפעולות אלה גדול לאין שיעור, ועל מנת למנוע נזק זה יש לקדם תכנית חדשה שתאזן בין מכלול השיקולים הרלוונטיים. העותר מוסיף וטוען, כי לא ניתן לבסס את ההיתר לחצוב חומרי גלם בניגוד לתכנית על כך שמדובר בחומר גלם "טפל". כן נטען כי הרישיון שניתן לעבד ולמכור חומר גלם של חצץ סותר את הוראות התכנית המאפשרת כריית אבן גיר לצרכי המפעל הסמוך למחצבה בלבד. העותר אף מעלה טענות נוספות הנוגעות לחיבור "פיראטי" שביצעו מפעילי המחצבה לכביש ואשר לשיטתו נובע מהיעדרה של תכנית. העותר סבור כי על מנת להתיר את הפעילות שמתבצעת נדרש אישור של תכנית מפורטת חדשה.

8.

עמדת המשיבות 3-2 (להלן: המשיבות ) הוגשה ביום 2.12.2020. לטענתן, יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. לשיטת המשיבות, העתירה דנן זהה במהותה לעתירה בעניין חברוני ואף לעתירה בעניין שומרי הסף

באופן שמקים השתק עילה. כמו כן, נטען כי הסמכות לקבוע אם מחצבה מהווה מפגע סביבתי נתונה למשרד להגנת הסביבה ולא למפקח, ולכן טענותיו של העותר אינן מכוונות כלפי הגורם הנכון. עוד נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי של למעלה מחמישה חודשים (פרק הזמן שחלף בין מועד הוצאתו של רישיון החציבה לבין הגשת העתירה), ואף נגועה באי-ניקיון כפיים בשל כך שלא הזכירה את עניין חברוני . לגוף הדברים, טוענות המשיבות כי טענתו של העותר בנוגע לסמכות המפקח להתיר להן לעבד ולמכור את החומר הטפל כבר נדחתה בעניין חברוני . כן נטען כי השטח שסומן ברישיון לשפיכת חומר גלם חיצוני סומן באותו אופן ברישיונות שהונפקו גם בשנים קודמות, ועל כן אין בכך כדי להתיר למשיבות לפעול בניגוד לדין בדיעבד. עוד סבורות המשיבות כי טענתו של העותר לפיה הפעילות שאושרה על-ידי המפקח תגרום לזיהום אוויר ומפגעים סביבתיים אינה מבוססת, ובפועל הפעילות במחצבה מבוצעת בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה. כן טוענות המשיבות כי טענותיו של העותר תוקפות את שיקול דעתו המקצועי של המפקח, שמצוי בסמכותו הבלעדית בהיותו גורם מקצועי, שבית המשפט אינו נוהג להתערב בו אלא בהימצא פגם חמור.

9.

בתגובה המקדמית מטעם המפקח שהוגשה ביום 18.12.2020, טוען המפקח אף הוא כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. לשיטתו, בעיקרו של דבר, משעה שעניינו של רישיון החציבה החדש עמד במוקד העתירה בעניין חברוני , שבו מצא בית משפט זה לדחות את העתירה כאמור, אין מקום להידרש מחדש לטענות שמעלה העותר כעת וזאת מחמת קיומו של מעשה בית דין. המפקח מציין בהקשר זה כי העתירה דנן היא השלישית במספר התוקפת את רישיון החציבה שהנפיק למשיבה 2 לצורך הפעלת המחצבה. נטען כי בעניין חברוני נקבע בצורה מפורשת כי רישיון החציבה שעמד במרכז העתירה, כמו גם בעתירה דנן, הוצא בגדר סמכותו של המפקח שהפעיל שיקול דעת מקצועי, ענייני ונטול פניות. לטענת המפקח, אין מקום לחזור ולדון בעניין זה שכבר הוכרע.

10.

בתשובה שהגיש העותר ביום 3.1.2021 בהתייחס לתגובה המקדמית מטעם המפקח, הוא טוען כי ישנן סוגיות שמעוררת העתירה דנן ולא נדונו בעניין חברוני . בהקשר זה הוא מפנה בין השאר לטענותיו באשר לכך שרישיון החציבה מהווה "חלף היתר בנייה", כמו גם לטענות שעניינן תחומי התפר שבין דיני התכנון והבניה לבין פקודת המכרות.

11.

בתגובה נוספת מטעם המפקח מיום 27.1.2021, שניתנה בהתאם להחלטתי מיום 7.1.2021, הוא שב על עמדתו כי בעיקרן טענותיו של העותר נדונו ונדחו בעניין חברוני . בתוך כך מפנה המפקח לכתב העתירה בעניין חברוני כמו גם לתגובתו לה תוך הדגשת כלל הסוגיות האמורות.

דיון והכרעה

12.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים אנו סבורים שדין העתירה להידחות.

13.

חרף הטענות שביקשו להבחין בין העתירה דנן לבין עניין חברוני , לאמיתו של דבר מדובר בעתירות שעוסקות באותו עניין – כאלה שליבתן דומה ושהטענות המועלות

בהן זהות במהותן. המוקד של שתי העתירות גם יחד היה רישיון החציבה שניתן לפעילות במחצבה ומידת התאמתו למצב התכנוני. כפי שכבר צוין, הסוגיה הוכרעה בעניין חברוני , שבו נקבע במפורש כי "רישיון החציבה מושא העתירה הוצא בדל"ת אמות הסמכות הנתונה למפקח ובהתבסס על שיקול דעת מקצועי, ענייני ונטול פניות שהלה הפעיל. מכוחו של רישיון זה, בעלות הזכויות במחצבה רשאיות לחצוב את החומר הטפל" ( שם , בפסקה 39). אין מקום לכך שבית משפט זה יחזור וידון באותו עניין עצמו בהפרש זמן קצר, אך בשל כך שבעתירה חדשה הובאו דקויות של טענות או פרטים שלא הוצגו באופן זה ממש בעתירה הקודמת (ראו: בג"ץ 9251/09 רגבים נ' שר הביטחון , פסקה 3 (14.1.2010)). אם לא כן – לא יהיה לדבר סוף. במלים אחרות, גם כאשר עתירה נסבה על נושא חשוב כשלעצמו, אין בכך בלבד כדי להצדיק התדיינות חוזרת בעניין שכבר הוכרע.

14.

סוף דבר: העתירה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות העניין יישא העותר בהוצאות משפט בסך של 3,000 שקלים.