בג"ץ 9251/09 רגבים נ. שר הביטחון

השופט ע' פוגלמן:

בגדר עתירות אלו מבקשים העותרים צווים על-תנאי שיורו למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא ינקטו בכל הפעולות הדרושות להריסת חמישה מבנים שהוקמו ללא היתר על-ידי פלסטינאים תושבי האזור בשטח שנמצא מדרום לכפר מזרעת אל קבליה שבנפת רמאללה (בג"ץ 9251/09) ושלושה מבנים שהוקמו ללא היתר בשטח שנמצא מצפון-מזרח לעיירה ביר-זית שבנפת רמאללה (בג"ץ 9473/09) (להלן: המבנים ), וכן ליתן טעם מדוע לא יקצבו לוחות זמנים למימוש צווי ההריסה שהוצאו כנגד המבנים נושא העתירות (להלן: צווי ההריסה ). בשל השאלה המשפטית המשותפת וזהות הצדדים בעתירות, החלטנו לדון בהן במאוחד.

1.

העותרת 1 (להלן: עמותת "רגבים" ) הינה עמותה המגדירה עצמה כתנועה אשר שמה לה למטרה לפעול לשמירה על אדמות ונכסי הלאום, ולמנוע השתלטות בלתי חוקית על משאבי קרקע לאומיים. העותר 2 משמש כרכז אזור יהודה ושומרון בעמותת "רגבים". סוגיית אכיפתם של צווי ההריסה שהוצאו נגד המבנים נושא עתירות אלו כבר נידונה במסגרת שתי עתירות שהוגשו לבית משפט זה על-ידי עותרים אחרים, ואשר נידונו אף הן במאוחד (בג"ץ 1161/06, 2115/06 תנועת "אנחנו על המפה" נ' שר הביטחון (לא פורסם, 14.10.2007) (להלן: העתירה הקודמת )). בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת ציינה השופטת א' פרוקצ'יה כי אמנם אין חולק על כך שמוטלת על המדינה חובה לעמוד על דבר אכיפתם של דיני התכנון והבניה באזור; בצד האמור הובהר כי השיקולים המורכבים הכרוכים בסוגיית הוצאתם לפועל של דינים אלו, כמו גם מגבלת המשאבים, מחייבים את המדינה לקבוע סדרי עדיפויות שיש בהם כדי ליצור הבחנה בין המקרים המחייבים אכיפה דחופה ומיידית לבין מקרים שאינם מעוררים דחיפות מיוחדת, ואשר ניתן לדחות את הטיפול בהם למועד מאוחר יותר. באותו עניין, לא מצא בית המשפט כי נפל כל פגם בהחלטת הרשויות לפיה במסגרת סדרי העדיפויות באכיפת צווי ההריסה, ניתנת למבנים הנדונים עדיפות נמוכה. מהטעם האמור החליט בית המשפט לדחות את העתירה.

2.

בעתירה זו, מבקשים העותרים להביא בשנית לדיון את השאלה שהוכרעה בעתירה הקודמת. העותרים מדגישים בעתירתם כי הם מבקשים "לבוא בנעליהם" של העותרים בעתירה הקודמת, ולקיים דיון מחודש בסוגיית אכיפתם של צווי ההריסה. וזאת על רקע "הלכה חדשה" שנפסקה, לשיטתם, בעניין חובת רשויות המדינה להביא לאכיפת דיני התכנון והבניה בשטחי האזור. את דבר קיומה של "הלכה חדשה" זו מבססים העותרים על האמור בהחלטת ביניים שניתנה במסגרת עתירה למימושם של צווי הריסה שהוצאו נגד מבנים שנבנו ללא היתר בשטחי האזור (בג"ץ 9051/05 תנועת "שלום עכשיו" – ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון (החלטה מיום 12.7.2009). בהחלטת ביניים זו נקבע, בין היתר, כי: "בנסיבות אלה, הרי היה על המדינה – בהתאם לעמדתה שלה – לממש את הצווים נשוא העתירה או לכל הפחות לקצוב לוח זמנים החלטי למימושם, כחלק מחובתה היסודית לקיום החוק ואכיפתו" (שם, בפסקה 5). לביסוס טענתם, מפנים העותרים לשתי החלטות ביניים נוספות שמהן עולות קביעות דומות. העותרים סבורים כי נוכח קביעתה של "הלכה חדשה" זו, הרי שאין רשויות המדינה יכולות עוד לבסס את אי-אכיפתם של צווי ההריסה על נימוקים הקשורים לסדרי העדיפויות שנקבעו לטיפול במקרים שונים של הפרת דיני התכנון והבנייה באזור.

המדינה, בתגובתה המקדמית, טוענת כי דין העתירות להידחות על הסף, בהיותן למעשה עתירות זהות לעתירה הקודמת, בה כבר הוכרע עניינם של צווי ההריסה שהוצאו נגד המבנים הנדונים. כן מציינת המדינה כי לשיטתה אין בסיס לטענת העותרים בדבר קביעתה של "הלכה חדשה" בעניין אכיפתם של דיני התכנון והבנייה בשטחי האזור, שכן האמירות אליהן מפנים העותרים לקוחות מהחלטות ביניים שאינן מהוות פסקי דין מחייבים. לבסוף, מבקשת המדינה להדגיש כי באחרונה חל שינוי מהותי בכל הנוגע לסוגיית אכיפתם של דיני התכנון והבנייה באזור, וזאת עקב קבלת החלטה מס' ב/22 על-ידי ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, המשעה את הליכי הבניה באזור יהודה ושומרון, והעדיפות הגבוהה שניתנה לאכיפתה של החלטה זו וצו המפקד הצבאי שהוצא בהתאם לה. החלטות אלו מחייבות את המדינה, כך היא מסבירה, למקד את משאביה בשלב זה במאמצי אכיפה אלו.

3.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים באנו לידי מסקנה כי דין העתירות להידחות על הסף. כידוע, ככלל, לא יידרש בית המשפט הגבוה לצדק לעתירה שבמסגרתה מועלית בפניו סוגיה שהוכרעה זה מכבר על-ידו. אכן, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, רשאי בית המשפט הגבוה לצדק לבחור לדון בשנית בעניין שכבר נתן בו דעתו, ואולם דיון כזה יערך " אך בהתקיימם של טעמים מיוחדים, כגון, שינוי מהותי בנסיבות המקרה או חשיפת עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת עליהן, בדיון הקודם" (בג"ץ 4047/05 פרחי נ' שר הפנים

(לא פורסם, 28.6.2005). ראו גם בג"ץ 3731/95 סעדיה נ' לשכת עורכי הדין

(לא פורסם, 19.6.1995); בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים

(לא פורסם, 11.4.2007)). סוגיית אכיפתם של צווי ההריסה שהוצאו נגד המבנים נושא עתירות אלה כבר הוכרעה במסגרת העתירה הקודמת. על זהות האינטרסים שבין תנועת "אנחנו על המפה", אשר יזמה את העתירה הקודמת, לבין עמותת "רגבים" - העותרת שבכאן - ניתן ללמוד מהצהרתם של העותרים שלפיה הם מבקשים "להיכנס בנעלי" תנועת "אנחנו על המפה". טענותיהם של העותרים מהוות ברובן חזרה על הטענות שהועלו על-ידי העותרים בעתירה הקודמת (כפי שאף מציינים העותרים עצמם), ולא מצאנו כי העותרים העלו כל טעם מיוחד אשר עשוי להצדיק היזקקות נוספת לסוגית אכיפתם של צווי ההריסה נושא העתירות - סוגיה אשר בה כבר הכריע, כאמור, בית משפט זה במסגרת העתירה הקודמת.

נוסיף ונציין כי לא מצאנו ממש בטענתם העיקרית של העותרים, שלפיה חל שינוי הלכה בעניין חובת אכיפתם של דיני התכנון והבניה בשטחי האזור, אשר יש בו כדי להצדיק דיון חוזר בעניינם של צווי ההריסה נושא העתירה. העותרים מבקשים לבסס טיעונם על החלטות ביניים שניתנו בעתירות אחרות התלויות ועומדות בפני בית משפט זה. דא עקא, שאת ההחלטות יש לראות על רקע הנסיבות הרלבנטיות בכל עתירה ועתירה. כך למשל, בפסקה 4 להחלטת הביניים בבג"ץ 9051/05 הובהר כי: "המבנים נשוא העתירה... מצויים – על פי הקריטריונים שנקבעו על-ידי המשיבים עצמם – בעדיפות גבוהה יחסית לנקיטה בפעולות אכיפה". נסיבות אלה – שונות מן המקרה שלפנינו – שכן בענייננו כבר נקבע כי המבנים נושא העתירות מצויים במקום נמוך יחסית בסדרי העדיפויות הקיימים. בין כך ובין אחרת, החלטות הביניים, כאמור, אינן בבחינת "הלכה חדשה", כפי שמבקשים העותרים לטעון.

4.

הכרעת בית משפט זה בעתירה הקודמת עומדת אפוא בעינה, ובהעדר עילה להתערבותנו לעת הזו, העתירה נדחית על הסף.