פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
7239/06 - ג'
בפני:
כבוד השופטת ד' ברלינר
העותר:
חיים יטיב ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. מר מאיר
שיטרית, מ''מ שר המשפטים
2. הועדה למינוי שופטים
3. היועץ המשפטי לממשלה, מר מני מזוז
4. המבקר הפנימי, משרד המשפטים
5. השר חיים רמון
6. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק
7. השופטת דורית ביניש
8. השופט אליעזר ריבלין
9. השופטת עדנה ארבל
10. השופט אליקים רובינשטיין
11. השופטת אילה פרוקצ'יה
12. השופטת מרים נאור
13. השופט סלים ג'ובראן
14. השופט אדמונד לוי
15. השופט אשר גרוניס
בקשה לביטול פסק דין
החלטה
ערב כינוסה של הועדה לבחירת שופטים לצורך בחירת נשיא בית המשפט העליון, הגיש המבקש עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים כנגד שר המשפטים, שופטי בית המשפט העליון ואחרים. בעתירה תקף העותר בעיקר את שיטת הסניוריטי הנוהגת לצורך מינוי נשיא בית המשפט העליון. העתירה נדחתה הן בשל השיהוי הרב שהיה בהגשתה והן מטעמים לגופם של דברים (להלן: פסק הדין ).
הבקשה הנוכחית – הינה לביטול פסק הדין. לטענת המבקש: השופטים החתומים על פסק הדין הינם חלק מהמשיבים לעתירה ולפיכך לא ייתכן שייקחו בו חלק. לשיטתו, ניתן היה לפתור את הבעיה על-ידי "העברת תיק זה להרכב מתאים בבית משפט אחר ו/או להעלות את הסוגיה לשר המשפטים ולבקש מינוי זמני של שופטים מחוזים לעליון לצורך דיון בעתירה".
אין ממש בבקשה זו. לא ניתן לקבל כי בחירתו של עותר לכלול את כל שופטי בית המשפט העליון כמשיבים לעתירה, תאיין סמכותו של בית משפט זה. אם קיים פגם כלשהו, הרי שהוא נעוץ בהחלטתו של העותר, לפנות להכרעת בית משפט, כנגד כל שופטיו. ההתמודדות עם מצב ייחודי זה באה לידי פתרון ב"כלל ההכרח". ד"ר יגאל מרזל בספרו דיני פסלות שופט התייחס בהרחבה לסוגיה זו:
"מצב ייחודי בדיני הפסלות הוא המצב בו כל השופטים שישבו לדין בהליך הקונקרטי יהיו פסולים מלדון בו. התוצאה הפרדוקסלית של מצב ייחודי זה בשיטות משפט רבות היא, כי כל השופטים יהיו דווקא כשרים לשבת בדין. זהו איפוא "כלל ההכרח" (The Necessity Rule) , ולפיו – באין שופט שלא ייפסל יש הכרח במינוי שופט כלשהו לדין, וממילא יוכלו כל השופטים לשבת בדין". (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 390 (2006)).
יצוין כי כלל ההכרח מעוגן בחוק ומקרה זה חוסה תחת הוראות שני תתי הסעיפים – 77א(א2) ו- 77א(א3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, קרי: העברת התיק לכל שופט אחר בבית המשפט לא תשנה את עילת הפסלות וכן דחיפות הענין ערב המינוי חייבה מתן החלטה.
הצעותיו השונות של העותר לפתרון הסיטואציה אינן מתקבלות על הדעת והן מצויות על גבול האבסורד.
הבקשה אינה מגלה עילה של ממש, ולפיכך היא נדחית גם ללא קבלת תגובת המשיבים.
ניתנה היום, ג' חשון התשס"ז (25.10.06).
ש
ו פ ט ת