פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
728/16 - א'
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט מ' מזוז
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבות:
1.
פלונית
2. הרבנות הראשית
עתירה למצו צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותר:
בעצמו
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1.בפנינו עתירה ובצדה בקשה ל"עיכוב ביצוע היתר נישואין וצו ביניים". על-פי האמור בעתירה היא מכוונת כנגד גרושתו של העותר, היא המשיבה 1, ו"הרבנות הראשית", כמשיבה 2. קריאה בנוסח הדברים שנכתבו על-ידי העותר, המייצג את עצמו, מלמדת כי העתירה נסבה על פסיקתם של בתי הדין הרבניים בעניין סידור הגט בין העותר לבין המשיבה 1.
2.בעיקרו של דבר, העותר טוען כי "מעולם לא הביע בביה"ד רצונו והסכמתו לגט". עוד הוא טוען, בין השאר, כי בפסיקה בעניינו הופרו "כל סדרי הדין" ו"עברו על ההלכה כדבר פשוט". בהמשך לכך, הוא דורש "לזמן עדים" ו"שיעמידו בי"ד של 3 דיינים שישמעוהו".
3.עיון בנספחים שצורפו לעתירה מלמד כי ביום 28.1.2015 (לפני שנה בדיוק) הוגשה לבית הדין הרבני האזורי בירושלים "בקשה בהסכמה לאישור הסכם גירושין וקביעת מועד לסידור גט", וכי ביום שלמחרת התקיים דיון בבית הדין בנוכחות העותר (בפני הרב יעקב חיים סלומון). בפרוטוקול הדיון צוין, בין השאר, כי "בית הדין מאשר את ההסכם שהצדדים מגישים" וכי "בית הדין מסדר גט לצדדים". בפסק דין מאותו יום אישר בית הדין את הסכם הגירושין. בפסק הדין צוין כי "הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין" וכן כי "בית הדין התרשם שהצדדים הבינו את האמור בהסכם חתמו עליו מרצון". על פסיקה זו הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית הדין הרבני הגדול. בהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול מיום 9.8.2015 (הרב דוד ברוך לאו) נדחתה בקשה זו, לאחר שנבחנו בהרחבה טענותיו ההלכתיות והדיוניות של העותר. בין היתר, נקבע כי "לאחר העיון בטענות הבעל, נראה שלא נמצא בכל טענותיו שום דבר שגורם לכך שהגט ייחשב כגט שמסר בכפייה".
4.העתירה דנן הוגשה כעת, לאחר שחלפו יותר מחמישה חודשים, תוך שהעותר מציין כי "האשה כבר נרשמה לנישואין".
5.דין העתירה להידחות. ראשית, הטענות המועלות בעתירה אינן אלא חזרה על מכלול הטענות שהועלו בפני בית הדין הרבני הגדול, נבחנו לגופן ונדחו. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסיקותיהם של בתי הדין הרבניים, ולכאורה לא נמצאה עילה להתערבות בפסיקתם (ראו: בג"ץ 5240/15 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים , פסקה 4 (17.8.2015); בג"ץ 1744/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 7 (31.5.2015)). למעלה מן הצורך, יש לציין כי העתירה הוגשה לכאורה בשיהוי משמעותי, לפחות מן הבחינה האובייקטיבית, ולכך יש משמעות מבחינת ההשלכות על המשיבה 1.
6.אשר על כן: העתירה נדחית. בנסיבות העניין, משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ח
בשבט התשע"ו (28.1.2016).
ש ו פ ט
ש
ו פ ט ת
ש
ו פ ט