פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
7306/00
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר
:
גנאדי
זוטציב
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל
אביב-יפו בב"ש 92102/00 שניתנה ביום 24.9.00 על ידי כבוד השופטת ר' לבהר
שרון
תאריך
הישיבה: כ"ז בתשרי תשס"א (26.10.00)
בשם
העורר: עו"ד שמואל גייזלר
בשם
המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
החלטה
1.על העורר הוגש בבית המשפט לתעבורה בתל אביב - יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסרוב למסור דם לבדיקה. לפי הנטען, בתמצית, פגע העורר ברכבו ברכב שנסע לפניו, ובאותו זמן נהג תחת השפעת משקאות משכרים וסירב לדרישתו של השוטר להיבדק. עם הגשת כתב האישום נתבקשה פסילתו של העורר מהחזיק רשיון נהיגה עד גמר ברור דינו. שופט התעבורה (כבוד השופט י' ויטלסון), בהחלטתו מיום 6.9.00, פסל את העורר כמבוקש. בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כבוד השופטת ר' לבהר שרון), בהחלטתו מיום 24.9.00, דחה את עררו. מכאן עררו שלפני.
2.דין הערר להדחות.
אין חולקים שאחרי שנבדקו על ידי המשטרה ה"מאפיינים המצביעים על חשד לשכרות" - שבהם ידובר להלן - סרב העורר למסור דוגמה של דם לבדיקת מעבדה; אולם, לדבריו, הסכים להיבדק בדיקת נשיפה, או למסור דוגמה של שתן. לטענת בא כוח העורר לא היה על העורר למסור דוגמה של דם דווקא - פעולה שהוא מפחד מפניה - אלא היה זכאי לכך שייבדק באחת משתי הבדיקות האחרות. לפיכך אין להסיק מסרובו מסקנה לחובתו.
הוראות הדין בענין בדיקת שכרות מצויות בפרק השישי: בדיקת שכרות, בתקנות 169א - ט לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן - "התקנות"). ההוראות הצריכות לענייננו יצוטטו להלן:
169ג. (א) "היה לשוטר חשש סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה, כולן או חלקן".
(ב) - - -
(ג) - - -
169ד. (א) "היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על הרכב הוא שיכור או שהוא מעורב בתאונת דרכים, רשאי הוא לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה".
(ב) - - -
169ה. (ב) "שוטר רשאי לדרוש מנבדק בדיקת מעבדה לדוגמה של דם אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה".
(ג) - - -
169ו. (א) "סירב נוהג רכב או הממונה על רכב להיבדק לפי דרישת שוטר בבדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או שתן לבדיקת מעבדה, דינו - מאסר שנה או קנס עשרת אלפים שקלים, ורשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון הנהיגה לתקופה של שנתיים".
(ב) - - -
בעיני פשוט הדבר וברור שהסמכות להחליט באילו משלוש הבדיקות - נשיפה, דם או שתן - יש לבדוק נוהג רכב שיש "חשש סביר" שהוא שיכור ניתנה לשוטר. הדבר משתמע בברור מסופה של תקנה 169ג(א) לתקנות שבה נאמר שהוא רשאי לדרוש את ביצוע הבדיקות " כולן או חלקן ". עוד נאמר בתקנה 169ה(ב) לתקנות שרשאי השוטר לדרוש בדיקת דם "אף אם לא בוצעה מכל סיבה שהיא בדיקת נשיפה". הסנקציה העונשית במקרה של סרוב נקבעה, כפי שראינו, ברישא לתקנה 169ו(א) לתקנות; בסיפא שלה נקבעה סמכותו של בית המשפט לפסול את המסרב מהחזיק ברשיון נהיגה. במילים אחרות, נקבעה כאן מעין חזקה שהמסרב הוא בחזקת שיכור שבית המשפט רשאי לפסול אותו; אולם - וגם דבר זה פשוט וברור בעיני - הנוהג המסרב רשאי לסתור את החזקה ולהוכיח שלא היה שיכור בזמן הנהיגה.
במקרה הנדון הראו ה"מאפיינים המצביעים על חשד לשכרות" כי הליכתו של העורר על קו לא היתה יציבה, כי החטיא בהבאת אצבע יד ימין לאפו בעיניים עצומות (אם כי לא החטיא ביד שמאלו), מפיו נדף ריח בינוני של אלכוהול ופניו היו אדומים. כמו כן אמר ששתה בירה בכמות של ליטר. היה, אפוא, יסוד ל"חשד סביר" המצדיק דרישה להיבדק. פחדו של העורר ממסירת דוגמה של דם לבדיקה, שהוא תופעה מוכרת וידועה, היה ראוי להתחשבות מצידו של השוטר ומוטב היה במקרה זה להשתמש באחת מדרכי הבדיקה האחרות, אולם לא היה בכך כדי לפטור את העורר מחובתו למסור דם לבדיקה משנדרש לעשות כן. בנסיבות שהוכחו פועלת לחובתו של העורר, מכוח תקנה 169ו(א) לתקנות, החזקה שנהג כשהוא שיכור. חזקה זאת לא נסתרה.
3.בא כוח העורר הוסיף וטען כי הוראות תקנה 169 לתקנות אינן מתיישבות עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן עם הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981. לא מצאתי מקום לדון בהן בהליך זה ובא כוח העורר יוכל, כמובן, להעלותן בשלב הדיון באישומים לגופם.
4.לפיכך אני דוחה את הערר.
ניתנה היום י"ב בחשון תשס"א
(10.11.00).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00073060.
M03