בג"ץ 7344/04 אנדריי אמיל מנור נ. מועצה מקומית גבעת שמואל

1.עניינה של עתירה זו הוא בבקשתו של העותר כי בית המשפט יורה למועצה המקומית גבעת שמואל (המשיבה 1) ולעומד בראשה (המשיב 2) לפעול למען גביית חובות כספיים של בתי הכנסת בגבעת שמואל בגין צריכת מים ובגין ארנונה.

2.העותר הינו תושב גבעת שמואל. לטענתו, המועצה המקומית שבתחומה הוא מתגורר אינה פועלת באופן ממשי לגביית החובות האמורים, זאת על אף שנתונה לה הסמכות לעשות כן. אמנם, טוען העותר, המועצה שלחה לבתי הכנסת דרישות תשלום בדבר חובותיהם בגין צריכת המים, אך אין בהודעות אלו ממש והמועצה לא נקטה כל פעולה מעשית מעבר לכך. ביום 23.10.02 פנה העותר למועצה בבקשה שזו תעביר לידיו נתונים על גובה החובות. פנייה זו לא נענתה. העותר לא אמר נואש ופנה בשנית. הפעם ענתה לו המועצה כי היא מסרבת לחשוף את הנתונים אודות גובה החובות שצברו בתי הכנסת. בעקבות הסירוב הגיש העותר עתירה מינהלית מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב. לאחר הגשת העתירה הודיעו המשיבים לבית המשפט כי הם מודים שהם לא נוקטים כל פעולה לגביית החובות האמורים. כמו כן נאמר, כי גובה החוב של בתי הכנסת עומד על סך של 84,358 ש"ח. לאור הודעה זו פנה העותר שוב למשיבה 1 אולם עד כה לא קיבל מענה לפניותיו. משכך, החליט העותר לפנות בעתירה דנא לבית המשפט הגבוה לצדק.

3.דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. על פי פרט 8 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, נתונה לבית המשפט האמור סמכות לדון בתקיפה ישירה של החלטות של רשות מקומית או של נושא משרה בה. טענות העותר בעתירה שבפנינו מופנות, בעיקרן, נגד מחדלי

הרשות ואי קבלת החלטות בעניין נשוא העתירה. סעיף 2 לחוק מגדיר את המושג "החלטה של רשות" וכולל בגדרו גם העדר החלטה וכן מעשה או מחדל. מכאן, שהעתירה דנא מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים. בידי העותר מצוי, אם כן, סעד חלופי ואין סיבה שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בעניין.

העתירה נדחית.