בג"ץ 7363/04 רות עסיס נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט א' גרוניס:

1.עניינה של עתירה זו למתן צו על תנאי הוא זכאותה של העותרת לקבל דמי אבטלה בתקופת ההכשרה המקצועית. בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי לעותרת זכאות לקבל את דמי האבטלה גם בגין תקופת ההכשרה המקצועית שלה. בית הדין הארצי קיבל את ערעורו של המשיב ברוב דעות. נקבע, כי כיוון שהעותרת מיצתה את התקופה המירבית בה הייתה זכאית לקבל דמי אבטלה עוד בטרם החלה את ההכשרה המקצועית, הרי שאינה זכאית עוד לקבל דמי אבטלה בעד תקופת ההכשרה. על החלטה זו הוגשה העתירה דנא.

2.העותרת הייתה זכאית לדמי אבטלה במשך שנה. תקופה זו הסתיימה ביום 30.6.00. ביום 15.5.00 הפנה אותה המוסד לביטוח לאומי, הוא המשיב 2 (להלן – המוסד) לקורס שמטרתו הכשרה מקצועית. התובעת נרשמה לקורס ביום 16.5.00. לאחר מבחנים ומיונים החלה העותרת את הקורס ביום 26.9.00. בית הדין הארצי פסק, כי הואיל והעותרת מיצתה את זכותה לקבלת דמי אבטלה לפני שהחלה את ההכשרה המקצועית, אין היא זכאית לדמי אבטלה בתקופת הקורס. פסיקתם של בתי הדין, האזורי והארצי, נעשתה על האמור בסעיף 173(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק), כנוסחו אותה עת. החוק תוקן מאז ביום 1.6.03 (חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 61) בתוך סעיף 58(14) לחוק להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2004-2003) התשס"ג-2003, ס"ח 1892). החוק בנוסחו הקודם קבע, כי "זכאי שנשלח להכשרה מקצועית ישולמו לו בעד כל תקופת ההכשרה

דמי אבטלה...". במסגרת התיקון נמחקו המילים המודגשות וכן נעשה תיקון בסעיף 173(ג) לחוק.

3.לאחר שעיינו בעתירה ובתגובתם של המשיבים הגענו לכלל מסקנה כי אין ממש בטענת העותרת שהעתירה מעלה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית רבה, הרבה מעבר לעניינה הספציפי של העותרת. העותרת מתמקדת בעתירתה, מטבע הדברים, בסעיף 173 לחוק כפי שהיה נוסחו במועדים בהם היא יצאה להכשרה מקצועית. כאמור, ביום 1.6.03 תוקן הסעיף. בין אם התיקון בא להבהיר ובין אם בא לשנות את משמעותו של הסעיף, ברי כי הסוגיה אותה מעלה העותרת בפנינו הינה מצומצמת ואינה ממין הסוגיות אשר מעוררות השלכות כלליות וציבוריות. במילים אחרות, עניינה של העתירה נוגע לעותרת ואפשר שאף לאחרים שמצבם דומה לשלה. הואיל והחוק שונה אין כל הצדקה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק.

4.יתר על כן, גם העובדה כי בפסק דינו של בית הדין הארצי היו השופטים חלוקים בדעתם, אינה משנה ממסקנתנו האמורה. חילוקי דעות בבית הדין הארצי אינם צריכים להוביל בהכרח לפתיחת שעריו של בית המשפט הגבוה לצדק. בוודאי שאין סיבה שבית משפט זה יידרש לעניין משהחוק שונה. זאת ועוד, הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה יתערב בפסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה רק אם נפלה בפסק דינו טעות משפטית מהותית וכן כי הצדק מחייב את ההתערבות בנסיבות העניין (ראו בין השאר, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה,

פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית הדין הארצי, פ"ד נז(6), 810 ועוד רבים אחרים). בנסיבות העניין והואיל והחוק שונה, אין לומר שהצדק מחייב התערבות.

5.אם כן, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.