בג"ץ 7378/05 חיים רביבו נ. עיריית אופקים

השופטת א' חיות:

1.העותר עבד אצל המשיבה 1 (להלן: העירייה או המשיבה ) מאז שנת 1981, בתחילה במחלקת החשמל ובהמשך במחלקת רישוי עסקים וכממלא מקום מנהל אגף שפ"ע. בשנת 1990 פוטר העותר מעבודתו, ועקב כך הגיש תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל בחודש ינואר 1995 תוקף של פסק-דין, לפיו הוחזר העותר לעבודה והוענקו לו זכויות באופן רטרואקטיבי. כחמש שנים מאוחר יותר, ביום 4.2.99, קיבל העותר הודעה כי במסגרת תוכנית הבראה שהכינה העירייה הוא נכלל ברשימת העובדים הצפויים לפיטורים. ביום 5.7.99, עת שהה בנופש שאורגן על-ידי ועד העובדים, קיבל העותר הזמנה לשימוע בעניין הפיטורים, שנועד להתקיים למחרת היום. העותר לא התייצב לשימוע וביום 12.7.99 קיבל מכתב פיטורים. בעקבות כך פנה העותר גם זו הפעם אל בית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בתביעה לביטול פיטוריו. תביעתו נדונה יחד עם תביעותיהם של ארבעה עובדים נוספים שהלינו אף הם נגד פיטוריהם על-ידי המשיבה. בתביעתו העלה העותר טענות כלליות בדבר פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. כן טען העותר כי הפיטורים נגועים באי-חוקיות ובשיקולים פוליטיים הזרים לעניין. טענותיו של העותר נדחו כולן על-ידי בית-הדין, אשר קבע כי היה טעם ענייני לפיטורים וציין כי תפקידו של העותר התייתר עקב השינוי הארגוני שביצעה העירייה במסגרת תוכנית ההבראה. עוד נקבע כי העותר לא הציג כל נסיבות אישיות המצדיקות התחשבות מיוחדת בו במסגרת ההחלטה על סיום העסקתו וכי סירב להצעות לניודו במסגרת תהליך ההבראה.

2.העותר ערער על פסק-הדין הדוחה את תביעתו לבית-הדין הארצי לעבודה. בערעור שב העותר וטען כי פיטוריו היו על רקע פוליטי. העותר אף כפר במהימנות העדויות שעליהן ביסס בית-הדין האזורי את פסק-דינו וטען כי תפקידו בעירייה לא התייתר וכי אחרים מונו תחתיו. כן שב העותר והעלה טענות כנגד חוקיות הליך השימוע. בדחותו את הערעור קבע בית-הדין הארצי כי טענות העותר נבחנו בפירוט על-ידי הערכאה הדיונית, שהתרשמה מן העדים ומן הראיות ומשכך אין מקום להתערב במסקנותיה.

3.מכאן העתירה שבפנינו בה טוען העותר כי יש להורות על ביטול ההחלטה לפטרו, על החזרתו למקום העבודה, על זכותו לגמלה בהתאם לוותק ולדרגה שצבר וכן על תשלום פיצוי בגין התקופה שמאז פיטוריו ועד היום. גם בעתירתו שב העותר וטוען כי פיטוריו נגועים בשיקולים פוליטיים פסולים וברדיפה מצד מר יאיר חזן אשר כיהן במועדים הרלוונטיים כראש הרשות המשיבה והא ראיה כי חרף הצהרתה בדבר צמצומים ופיטורי עובדים קלטה העירייה עשרות עובדים חדשים. עוד נטען כי בפועל לא נערך לעותר כל שימוע טרם פיטוריו ולא ניתנה לו הזדמנות הוגנת לשטוח את טענותיו. העותר מוסיף ומלין על כך שלהודעת הפיטורים לא קדם הליך לפרישה מרצון בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים עליו, לא נערך דיון ענייני ולא הוצגו נימוקים הולמים לפיטורים. לטענת העותר, הוא מתקשה מאז פיטוריו למצוא מקום עבודה בשל גילו ובשל מצב התעסוקה באזור. לבסוף טוען העותר כי בית-הדין הארצי לעבודה פסק בעניין בלא שברר את העובדות לאשורן.

4.דין העתירה להידחות. בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על הכרעותיו של בית-הדין האזורי או הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית-הדין מצטמצמת למקרים בהם מתגלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, שהצדק מחייב להתערב בה (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 8863/04 אשכנזי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם)). אין זה המקרה שבפנינו. טענותיו של העותר הינן עובדתיות רובן ככולן והן נבחנו על-ידי בית-הדין האזורי לעבודה שהכריע בהן לאחר ששמע את העדים ובחן את הראיות. בית-הדין הארצי לעבודה, אשר דן בעניין כערכאת הערעור, לא מצא בטיעוני העותר טעם כלשהו המצדיק את התערבותו בממצאיו ובמסקנותיו של בית-הדין האזורי, ואנו לא מצאנו כל עילה בטענותיו המצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

העתירה נדחית בלא צו להוצאות.