בג"ץ 7390/04 מנחם גונדבי נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

1.העותר היה עובד של המשיבה 2, אליאנס חברה לצמיגים בע"מ (להלן - אליאנס), משנת 1977 ועד לפיטוריו ממנה בשנת 1995. בעתירתו שהוגשה ביום 8.8.04 ומופנית כנגד בית הדין הארצי לעבודה (להלן - בית הדין הארצי) וכנגד אליאנס מבקש העותר לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי מיום 21.6.04, שהכריע בשני ערעורים, האחד של העותר והאחר של אליאנס. בפסק הדין נדחה ערעורו של העותר על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה. אשר לערעורה של אליאנס, לגביו נקבע כי העניין יחזור לבית הדין האזורי לבירור שאלות מסוימות.

2.אלה עיקרי העובדות: העותר פוטר מעבודתו באליאנס בשנת 1995, לאחר שנכשל בבדיקות פוליגרף בנוגע לאירוע של חבלה מכוונת במכונה של אליאנס. ביום 25.7.95 הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (שהועברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב) ובמסגרתה תבע פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, תשלום הפרשי שכר, פיצויים על פיטורים שלא כדין ועוד. בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 21.2.02 נקבע כי פיטוריו של העותר היו כדין. עם זאת נקבע, כי העותר זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ותמורת הודעה מוקדמת (תביעתו לקבלת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחתה). שני הצדדים הגישו לבית הדין הארצי ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי. בית הדין הארצי לא מצא לנכון להתערב בממצאים שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בנוגע לעצם הפיטורים, ועל כן דחה את ערעורו של העותר. אליאנס, לעומת זאת, טענה, בין היתר, בערעורה כי על היחסים בינה לבין העותר חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שלפיו הפרשות לקופת תגמולים או לקרן פנסיה עשויות לבוא, בתנאים מסוימים, במקום תשלום פיצויי פיטורים. בית הדין הארצי החליט בפסק דינו להחזיר את העניין לבית הדין האזורי לשם בירור עובדתי בדבר תחולת הסעיף על העותר ולשם קביעת השכר הקובע לצורך הפרשות לפיצויי פיטורים, ובפרט קבע בית הדין הארצי שיש לבחון מהו ההסכם הקיבוצי שחל על הצדדים בתקופה הרלוונטית.

3.דין העתירה להידחות על הסף. בית הדין האזורי אכן קבע בפסק דינו, כי אליאנס לא הציגה ראיות לעניין ההפרשות לקופות גמל, ולכן קיבל את גובה פיצויי הפיטורים, כפי שחושבו על ידי העותר. אולם, בית הדין האזורי דחה את טענת העותר לפיה העלאת הטענה בדבר ההפרשות לקופות הפיצויים בסיכומים מטעם אליאנס מהווה הרחבת חזית אסורה, וכן קבע כי אליאנס תהיה רשאית לקזז מהסכומים שחושבו על ידי העותר את הסכומים שנצברו בקופות הפיצויים, ברכיב פיצויי פיטורים. פסק דינו של בית הדין הארצי החזיר, כאמור, לבית הדין האזורי את סוגית ההפרשות לפיצויי פיטורים אולם בכך לא יצר בית הדין הארצי "תביעה חדשה" של אליאנס, כפי שטוען העותר. מכל מקום, מדובר בשאלה דיונית שבוודאי אינה מצדיקה התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטה של בית הדין לעבודה. הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה אלא אם מתגלית בהן טעות משפטית מהותית והצדק מחייב התערבות. במקרה דנא אין מדובר בטעות שמצדיקה את התערבותו של בית משפט זה (ראו למשל, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה ,

פ"ד נא(2) 63; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד הכבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810).

4.לפיכך, העתירה נדחית על הסף.