בג"ץ 7404/02 אדרי אליהו נ. מדינת ישראל

בתאריך 2.10.02 דחיתי את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש. ואולם, המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתי, בגידרה טען כי ההחלטה מבוססת על קביעות עובדתיות שגויות שנקבעו על-ידי הערכאות הקודמות, וכי לאחרונה הוגשה הצעת חוק חניית רכב כבד, תשס"ב-2002, התומכת בטענתו כי התמרור הוצב שלא כדין, שכן לא הועמדה חלופה סבירה לחניית משאיות.

יש לדחות את הבקשה. שכן, עם מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור סיים בית-משפט זה את מלאכתו.

למעלה מן הדרוש יוער, כי אף לגוף העניין יש לדחות את טענות המבקש. שכן, אין לייחס לבית-משפט השלום את הקביעה, כי אין באזור מגוריו של המבקש מקומות חנייה חלופיים. המדובר בטענה של המבקש, שכלל לא הוכחה, בעוד שבית-משפט השלום כיוון לעובדות כתב-האישום בלבד, כאשר ציין כי "אין מחלוקת על העובדות". אשר להצעת החוק, הרי שהמדובר בהצעה שטרם נתקבלה על-ידי הרשות המחוקקת, ואין בה כשלעצמה כדי להכשיר את מעשיו של המבקש אשר בחר לעשות דין לעצמו. עוד יוער, כי אף אם היה מדובר בהוראת חוק מחייבת, הרי, שאין בה כדי לסייע בידו, שכן המבקש לא הניח תשתית עובדתית מינימאלית לביסוס טענתו כי לא הוכנו הסדרי חנייה חלופיים, כאמור בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הבקשה לעיון חוזר נדחית.