בג"ץ 7412/01 דוד מנסור נ. עיריית קרית ביאליק

ב בית המשפט העליון בירושלים

רע"א 7412/01

בפני: כבוד השופט א' ריבלין

המבקש :

דוד מנסור

נגד

המשיב ה:

עיריית קרית ביאליק

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 3.7.2001 בע"א 2130/01 שניתן על ידי כבוד השופטים: ג' גינת, י' גריל, ר' חפרי-וינוגרדוב

בשם המבקש: עו"ד משה הורוביץ

בשם המשיבה: עו"ד מוני עזורה

פסק-דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ג' גינת, י' גריל, ר' חפרי-וינוגרדוב) מיום 3.7.01 (ע"א 2130/01), בו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י' כהן).

1.המשיבה הגישה נגד המבקש תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה כללית לתקופה שבין 16.1.93 ועד 1.6.95. המשיב עתר למתן רשות להתגונן בטענה כי אינו מחזיק בנכס וכי לא החזיק בנכס בתקופה נשוא התביעה, הואיל והנכס הושכר על ידו. כן טען המשיב, כי הודיע למשיבה את עובדת השכרת הנכס עם השכרתו. המשיב תמך את טענתו בדבר ידיעת המשיבה על שינוי המחזיקים בדף החשבון של חוב הארנונה שקיבל בחודש אפריל 1997, בו מופיעה כתובת שוכרי הנכס כמען.

2.בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבה, בקובעו כי אמנם המבקש לא מסר למשיבה הודעה בכתב כי הנכס הושכר על ידו, אך קיבל את גרסתו של המבקש כי התייצב במשרדי המשיבה ומסר הודעה בעל-פה לפקידי המשיבה. בית המשפט ציין כי גרסת המבקש נתמכת בעובדה שברישומי המשיבה נרשמה תיבת הדואר של המחזיקים.

3.על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, בקובעו כי לא הוכח שהמשיב מסר למשיבה הודעה כי הנכס הושכר על ידו. בית המשפט קבע כי המבקש לא מילא אחר הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיה היה עליו למסור הודעה בכתב למשיבה כי חדל להיות המחזיק של הנכס, וכי רישום תיבת דואר בשנת 1997 אינו מלמד דבר על זהות המחזיק מכוח חוזה שכירות לתקופה אשר לגביה נתבע חוב הארנונה. בית המשפט הביע תמיהה על כך שהמשיב לא זימן לבית המשפט את שוכרי הנכס ממנו, אשר לגבי אחד מהם נטען כי היה עמו במשרדי הרשות המקומית כאשר מסר את ההודעה על שינוי המחזיק, וקבע כי בנסיבות בהן לא נמסרה הודעה בכתב למשיבה וספרי הרשות המקומית מראים הן קיום חוב והן שהמבקש מחזיק וכן נוכח תצהירה של פקידת מחלקת מסים גבייה של המשיבה, הרי לא היה די בעדות יחידה בעל-פה של המבקש בדבר מסירת הודעה לרשות המקומית, כדי לבסס את טענת הגנתו.

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור. המבקש טוען כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, וכי הטענה שדף החשבון אשר הגיש המבקש נושא תאריך המאוחר לתקופת התביעה, הינה טענה חדשה שלא הועלתה על ידי המשיבה בערכאה הראשונה. לטענת המבקש, מעדותה של פקידת מחלקת המסים של המשיבה עולה כי נהגה לשלוח את החשבונות נשוא התביעה לכתובתם של המחזיקים. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה תומכת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וטוענת כי בית המשפט המחוזי לא שינה כל קביעה עובדתית שקבע בית משפט השלום, כי אם הסיק מסקנה משפטית שונה מהראיות שהיו בפניו. לטענת המשיבה, הנקודה המרכזית עליה מושתת פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא כי שינוי תא דואר אינו בבחינת שינוי מחזיק, וכי לא ניתנה הודעה בכתב על שינוי מחזיק.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקש אינו מעלה בבקשתו כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, וכל מהותה של הבקשה אינו אלא השגה על יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. יתר על כן, גם לגופם של דברים, לא מצאתי עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, כי לא הוכח כי המבקש הודיע למשיבה בתקופה הרלבנטית על שינוי זהותו של המחזיק בנכס וכי המבקש לא מילא אחר הדרישה הקבועה בסעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש].

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 5,000 ש"ח.