בג"ץ 7433-23 בג"ץ 7433-23

השופט נ' סולברג:

1.עתירה ו"בקשה בהולה לצו ביניים", להורות למשיבים 9-1 "על ביצוע והפעלת תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 [...], לפיו, כל אזרח שיש בידו תעודת יושר, ומכח תקנות ההגנה – סעיף 137(4), זכאי להחזיק בנשק ולפרק זמן החירום גם ללא רישיון [...]". עוד מבוקש להורות "על ביטול פסקי דין בעתירות שהוגשו כנגד פעולות צה"ל במהלך השנים, פסקי דין שניתנו בחוסר סמכות חוקית וחוקתית ופגעו בהתרעה המדינית ביטחונית [...]".

2.העתירה מדגישה את זכותם של אזרחי המדינה לחיים ולביטחון. לדברי העותרים, רוב אזרחי המדינה שירתו בצה"ל, "גם כאלה שהינם רובאים 02, כך, ובאם מבקשים להחזיק ברישיון ובנשק באופן חוקי, ידעו להפעיל שיקול דעתם מכוח האחריות לשאת בנשקים, ואלה שלא שירתו בצבא ואף לא ירו פעם אחת בחייהם ומבקשים להחזיק ברישיון לנשק, הרי גם אלה רשאים, וכל מבקש יהיה צריך לבצע מטווח וראיון אישי, כשיוזכר, המדובר ברישיון ירי זמני, ועל-פי מבחן החיים, הרי שיש יותר מזה תאונות ואיבוד חיים בשימוש ברישיון נהיגה מאשר ברישיון נשק". עוד כהנה וכהנה טענו העותרים, בין היתר, על כך ש"באם ניתן להחזיק ברובה ציד, הרי קל וחומר מותר להחזיק ברישיון לנשק קל יותר, כגון אקדח ו/או M16 וכו'". אף זאת נטען, כי "יש לערבב גופות המחבלים בבשר חזיר, שכן, זכותנו לחיים גוברת על זכות המת שביצע מעשי רצח לכבוד דתי, ולאור הדת של אותו מחבל, הדת שהתירה ובשמה ביצע מעשי הטרור, כניסתו לגן עדן, שם יקבל 70 בתולות זכות!, יחסם [...]".

3.הבאנו מקצת מדברי העתירה כדי להסביר שהיא אינה בהירה, כוללנית, על שני ראשיה, נעדרת תשתית משפטית בסיסית ומסגרת דיונית הולמת, ולוקה באי-מיצוי הליכים. העתירה מבקשת לתפוס מרובה, אך בפועל לא תופסת דבר.

4.העתירה נדחית אפוא על הסף.