בג"ץ 7453/97עזבון המנוח הרב פנחס הורוביץ ז"ל נ. מדינת ישראל

1.בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 2912/93 ובע"א 2405/91, שניתן ביום 3.11.97, על ידי כב' השופטים: א' גולדברג, ת' אור, א' מצא, מ' חשין ו-י' קדמי.

2.בפסק הדין עמדה לדיון שאלת היחס שבין סעיפים 12 ו13- לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (והפסיקה שפירשה סעיפים אלה) ובין החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד1964- (לרבות תיקוניו המאוחרים והפסיקה שפירשה תיקונים אלה). כן נדונה שאלת תחולתו של חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א1961-, על דרכי הפיצוי בגין הפקעה שנקבעו לפי דברי החקיקה האמורים. הדיון האמור נעשה, בין היתר, נוכח חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והשפעתו על סוגיית הפיצוי בגין הפקעה.

3.פסק הדין העיקרי נכתב על ידי כב' השופט מ' חשין. אליו הצטרפו תוך הסכמה ארבעת השופטים האחרים בהרכב.

4.על פסק דין זה מונחת בפני עתירה לקיון דיון נוסף כמשמעו בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. טוען העותר, כי ההלכות שנקבעו בפסק הדין הן חדשניות וקשות. יש בהם, לדידו, סטיה מתקדים קודם של בית משפט זה. יש בפסק הדין, כך נטען, קושי מיוחד, זאת בשל אימוץ תוצאה פרשנית הפוגעת יתר על המידה בבעל זכויות שהופקעו. אליבא דעותר, ניתן וצריך היה להגיע לתוצאה פרשנית אחרת ההולמת פיצוי נאות בגין הפקעה ועומדת במבחניו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וסעיף 3 שבו. כן טוען העותר, כי פסק הדין קבע שורת הלכות בעלות השפעות מרחיקות לכת בתחומים רבים ועל פרטים רבים וגם מטעם זה, מן הראוי לקיים דיון נוסף בסוגיות שהוכרעו בפסק הדין.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין העתירה להידחות. נכון הדבר, כי מבחינה פורמלית נתונה בידי הדן בבקשה לדיון נוסף הסמכות, להורות על דיון נוסף גם אימת שפסק הדין ניתן בהרכב הגדול משלושה שופטים (ראה: בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , פ"ד מט(5) 598 והשווה: דנ"א 6707/95 אהוד לביא נ' בנק הפועלים , פ"ד מט(5) 155). אולם בסמכות פורמלית בלבד לא סגי. הפעלתה של סמכות זו תינתן "רק בנסיבות ייחודיות ויוצאות דופן, היינו, במקרים חרגים שבחריגים" (בש"א 1481/96 הנ"ל, בעמ' 607). הנה כי כן, נוסף על אמת המידה הרגילה הנקוטה בידינו בבואנו לדון בעתירה לקיום דיון נוסף, המבקשת קיומה של הלכה חדשנית; שאינה בגדר ערעור נוסף; שיש בה אותו מימד מיוחד המצדיק עריכת דיון נוסף בהרכב מורחב, נדרש המבקש לקיים דיון נוסף בפסק דין של הרכב הגדול משלושה שופטים, להראות כי המקרה שבפנינו הינו "חריג שבחריגים".

6.עיון בעתירה שבפני ובפסק דינו של בית משפט זה מביאני למסקנה, כי לא זה המקרה המתאים לקיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בהרכבו המורחב. אכן, אין חולק כי פסק הדין הינו תקדימי. חידושים מספר נפסקו בו. לחידושים ולהלכה שנקבעה חשיבות רבה. הם מסדירים תחום שיש לו נגיעה לפרטים רבים. על כל אלה אין חולק. בה בעת, ובסופו של יום, אין בפסק הדין אלא פרשנותו של הדין הקיים וההכרעה בדבר היחס שבין הוראות שונות. אף העותר, בעתירתו, אינו מציע אלא "אפיק פרשני" אחר. בכגון דא, לא מצאתי עילה לקיומו של דיון נוסף. כל שכן, לא מצאתי כי המקרה הוא בגדריו של "חריג לחריגים" המצדיק דיון בהרכב מורחב של בית משפט זה. מטעם זה, ומבלי להביע כל עמדה בסוגיות שנפסקו לגופן, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.